fbpx

מדינות עולם - שאלה 3

היכן בעולם ממוקמת בהוטן?
כדי לעזור, ניתן לגלול מטה וללמוד יותר על 4 התשובות. אחת מהן היא התשובה הנכונה.
בסיום, סגור את הדפדפן כדי לחזור למשחק.
הקודם
הבא

לחצו על תשובה כדי ללמוד עליה יותר

אנדורה

 
 
קפיצה לניווטקפיצה לחיפוש
נסיכות אנדורה
Principat d’Andorra
Flag of Andorra.svgCoat of arms of Andorra.svg
דגלסמל
מוטו לאומיכשכוחנו מאוחד אנו חזקים יותר
המנון לאומיאל גראן קארלמאני, אבי
 
יבשתאירופה
שפה רשמיתקטלאנית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
אנדורה לה ולה
42°30′N 1°31′E
משטרנסיכות חוקתית
ראש המדינה
– נסיך-שותף צרפתי
– נסיך-שותף אפיסקופלי

ראש ממשלה
נסיכים
עמנואל מקרון
ז’ואן אנריק ויווס אי סיסיליה
שאווייר אספוט זמורה
הקמה
– תאריך

1278
ישות קודמתהקיסרות הראשונה  הקיסרות הראשונה
שטח[2]
– דירוג עולמי
– אחוז שטח המים
468 קמ”ר[3]
196 בעולם
זניח
אוכלוסייה[4]
(הערכה לשנת 2019)
– דירוג עולמי של אוכלוסייה
– צפיפות
– דירוג עולמי של צפיפות

77,000 נפש[3] 
200 בעולם
164.53 נפש לקמ”ר
74 בעולם
אוכלוסייה לפי גילים
תמ”ג (PPP)[5]
(הערכה לשנת 2015)
– דירוג עולמי
– תמ”ג לנפש
– דירוג עולמי לנפש

3,327 מיליון $ 
186 בעולם
43,208 $
38 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[6]
(2018)
– דירוג עולמי

0.857 
36 בעולם
מטבעאירו[1] ‏ (EUR)
אזור זמןUTC +1
סיומת אינטרנט.ad
קידומת בינלאומית376

נְסִיכוּת אַנְדּוֹרָה (בקטלאניתPrincipat d’Andorra) היא נסיכות קטנה בדרום-מערב אירופה, בפירנאים המזרחיים, בין צרפת וספרד. בעבר הייתה מבודדת, אך כיום זוכה לשגשוג, בעיקר בזכות ענף התיירות ומעמדה כמקלט מס. אנדורה היא גם חלק מהארצות הקטלאניות; זוהי המדינה העצמאית היחידה, ששפתה הרשמית היא הקטלאניתתוחלת החיים הממוצעת באנדורה היא מהארוכות בעולם, ועומדת על 82.36 שנים, נכון לשנת 2010.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של אנדורה

על פי המסורת, קרל הגדול העניק כתב זכויות לאנשי אנדורה בתמורה למלחמתם במורים. השליטה בטריטוריה הועברה לרוזן מאורחל (בקטאלנית: Urgell) שבקטלוניהספרד, ולאחר מכן לבישוף של אורחל. במאה ה-11 התעוררה מחלוקת על אנדורה בין הבישוף ובין שכנו הצפוני מצרפת.

בשנת 1278 נפתר הקונפליקט בחתימת ה”שוויון” (pareage) – חוזה שקבע שהשלטון באנדורה יהיה משותף בין רוזן פווה (Foix) הצרפתי (שתוארו עבר, בסופו של דבר, לשליט צרפת) והבישוף של אורחל, שבמחוז האוטונומי קטלוניה בספרד[7]. הפאראג’ הוא מוסד פאודלי המכיר בעקרון השוויון בין שני השליטים, שנתן לנסיכות הקטנה את שטחה ודרכה הפוליטית.

לאורך השנים עבר התואר למלכי נווארה, ותחת מלך צרפת אנרי הרביעי הוצא צו בשנת 1607 לפיו ראש המדינה בצרפת ובישוף אורחל יהיו הנסיכים-שותפים של אנדורה[7].

בשנת 1933 סערה פוליטית וחברתית הובילה לכך שהרפתקן רוסי בשם בוריס סקוסירף (Boris Skossyreff) תפס את השלטון, הכתיר את עצמו כעל המלך בוריס הראשון והכריז מלחמה על בישוף אורחל, אולם עד מהרה הוא נעצר. הצבא הצרפתי כבש את אנדורה, פיזר את הממשל המקומי והציב את הוויגוארים, הם נציגי הנסיכים, בשלטון.

עקב בידודה היחסי, אנדורה התקיימה מחוץ לקו המרכזי של ההיסטוריה האירופית, עם קשרים מועטים עם מדינות אחרות פרט לצרפת ולספרד. עם זאת, בשנים האחרונות, תעשיית התיירות המקומית והשתכללות אמצעי התחבורה והתקשורת הוציאו את המדינה מבידודה והמערכת הפוליטית שלה עודכנה משמעותית בשנת 1993.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של אנדורה

שיטת הממשל באנדורה היא דמוקרטיה ייצוגית פרלמנטרית המבוססת על מערכת רב-מפלגתית. בראשות המדינה עומדים שני נסיכים-שותפים, אך להם תפקידים סמליים בלבד. כוח הביצוע בנסיכות מופקד בידי ראש הממשלה. סמכות החקיקה נתונה בידי הפרלמנט – המועצה הכללית של העמקים. הרשות השופטת באנדורה היא גוף עצמאי.

עד ראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 לא הייתה חלוקת כוח ברורה באנדורה בין הרשות המבצעתהרשות המחוקקת והרשות השופטת. בשנת 1992, הפגינו תושבי אנדורה ודרשו הגדרה ושלטון עצמי. הממשלה התפטרה ונערך משאל עם שבו הוחלט על ביטול המשטר הפיאודלי ועל קיום בחירות.

בשנת 1993 התקבלה חוקה באנדורה, המסדירה את המשטר בה כדמוקרטיה ייצוגית פרלמנטרית.

אנדורה היא אחת מהמדינות ללא צבא, וביטחון המדינה מופקד בידי צרפת וספרד. ביטחון הפנים מוטל על שירות המשטרה של אנדורה.

לנשים ניתנה זכות הצבעה בשנת 1970.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיירות, שהפכה לנקודת המשען העיקרית של כלכלת אנדורה, אחראית בערך ל-80% מהתל”ג. בערך תשעה מיליון תיירים מבקרים בכל שנה, נמשכים לקניות הפטורות ממכס ולאתרי הנופש הקיציים והחורפיים. היתרון היחסי של אנדורה נשחק לאחרונה לאחר פתיחת הכלכלות של ספרד וצרפת השכנות, שבהן ניתן למצוא מבחר גדול יותר של מוצרים ומכסים נמוכים.

סקטור הבנקאות, עם המעמד של מקלט מס, תורמים באופן משמעותי אף הם לכלכלה. החקלאות באנדורה מוגבלת – רק 2% משטח המדינה ראוי לעיבוד – ועל כן המדינה נאלצת לייבא את רוב מוצרי המזון. הגידולים החקלאיים העיקריים הם תבואות המסתגלות לגובה כמו שיפון ושעורהטבק וירקות – בעיקר ירקות עליים. בנוסף יש כריתת יערות מבוקרת לצורך עיבוד עץ, וכן מנסרות.

המקנה העיקרי במדינה הוא כבשים. עיקר היצוא מהמדינה הוא סיגריות, סיגרים ורהיטים.

אנדורה מייצרת חשמל בעזרת תחנות כוח הידרו אלקטריות, ולכן פטורה מהצורך לייבא דלק להפקת חשמל.

אנדורה אינה חברה מלאה באיחוד האירופי, אך נהנית מקשרים מיוחדים עמו. לדוגמה, היא נחשבת לחברת האיחוד במה שנוגע לסחורות (אין מכסים) ולא-חברה עבור מוצרים חקלאיים. לאנדורה אין מטבע משלה, והיא משתמשת באלו של שתי שכנותיה. לפני שנת 1999 היו אלו הפרנק הצרפתי והפזטה הספרדית, שמאז הוחלפו במטבע אחיד – האירו. כמדינות קטנות אחרות באירופה, אנדורה מטביעה גם מהדורה מצומצמת של מטבעות אירו משלה.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד המאה ה-20 קשרי התחבורה של אנדורה עם שאר העולם היו מוגבלים מאוד, ופיתוח של המדינה הושפע מבידודה הפיזי. גם כיום שדות התעופה הקרובים ביותר נמצאים בטולוז שבצרפת (165 ק”מ מאנדורה) ובברצלונה שבספרד (215 ק”מ מאנדורה). ישנם שירותי אוטובוס מדי שעה משדות התעופה של ברצלונה וטולוז אל אנדורה.

לאנדורה יש רשת כבישים של 279 ק”מ, מתוכם 76 ק”מ לא סלולים. שני הכבישים העיקריים המובילים למדינות השכנות הם CG-1 לגבול הספרדי ו-CG-2 לגבול הצרפתי דרך מנהרת Envalira ליד אל פאס דה לה קאזה.

קווי האוטובוסים מכסים את כל המטרופולינים וקהילות כפריות רבות, ופועלים בתדירות של כחצי שעה או גבוהה יותר במהלך ימי השיא. ישנם שירותי אוטובוסים ארוכי טווח תכופים מאנדורה לברצלונה ולטולוז. שירותי האוטובוסים מנוהלים בעיקר על ידי חברות פרטיות, אך חלקם מופעלים על ידי הממשלה.

תחנת הרכבת הקרובה ביותר נמצאת 10 ק”מ ממזרח לאנדורה, וממנה לטולוז ולפריז ברכבות מהירות צרפתיות (TGV), המופעלות על ידי SNCF. ל- Latour-de-Carol יש קו אופקי של 1,000 מטר (3 רגל 3 3/8 אינץ’) ל- Villefranche-de-Conflent, כמו גם את קו ה-1,435 mmgauge של SNCF המתחבר לפרפיניאן, ואת ה-1,668 מ”מ של RENFE (5 רגל 5 21/32 in) – קו מד לברצלונה. יש גם רכבות אינטרסיטס נויט ישירות בין L’Hospitalet-près-l’Andorre ופריז במועדים מסוימים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
אתר סקי באנדורה

בהתאם למיקומה בהרי הפירנאים המזרחיים, אנדורה היא בעיקר אדמת הרים טרשית בגובה ממוצע של 1,996 מטר, כשהנקודה הגבוהה ביותר בה היא הקומה פדרוסה (Coma Pedrosa) בגובה של 2,946 מטר. שטחה מבותר על ידי שלושה עמקים צרים בצורת האות Y (אחד מהם – עמק מדריאו פרפיטה קלארור) שמשתלבים לנהר אחד – נהר הוואלירה (Valira), שיוצא מהמדינה לתוך ספרד בנקודה הנמוכה ביותר במדינה, בגובה של 870 מטר. בעמק נהר הוואלירה נמצאת בירתה של המדינה, אנדורה לה ולה.

האקלים באנדורה הוא ממוזג, בדומה לשכנותיה, גובהה גורם לכך שבחורף יורד בה יותר שלג ובקיץ קריר בה יותר מבשכנותיה וגשום.

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
חלוקת אנדורה לקהילות
 
מפת אנדורה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קהילות אוטונומיות של אנדורה

אנדורה מורכבת משבעה מחוזות המכונים באנדורה קהילות אוטונומיות (parròquies, ביחיד – parròquia):

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פחות ממחצית האוכלוסייה באנדורה מחזיקה באזרחות, שאר האוכלוסייה הם תושבים זרים, ספרדים ברובם, שנמשכו למקום בעיקר בגלל ההקלות במיסים בנסיכות.

האנדורים הם מיעוט בארצם. רק 33% מהתושבים הם בני הלאום האנדורי. הקבוצה הגדולה במדינה הם הספרדים (43%), כשאחריהם הפורטוגזים (11%) והצרפתים (7%). 6% הנותרים הם בני לאומים שונים.

השפה הרשמית היחידה במדינה היא הקטלאנית, שפת הארצות הקטלאניות שאנדורה היא אחת מהן, אותה דוברים גם בקטלוניה הסמוכה שבספרד, איתה חולקת אנדורה מאפיינים תרבותיים רבים. עם זאת, ספרדית וצרפתית נפוצות גם הן. הדת השלטת במדינה היא הנצרות הקתולית.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק חינוך חובה באנדורה חל עד סיום הכיתה העשירית (גילאי 15–16). באנדורה ישנה אוניברסיטה אחת, אוניברסיטת אנדורה, שנוסדה ב-1997. נכון לשנת 2007 לומדים בה 427 תלמידים בבית הספר לאחיות, מדעי המחשב ולימודים מרחוק מול אוניברסיטאות ספרדיות וצרפתיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של אנדורה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפני שנת 1999 – פרנק צרפתי ופזטה ספרדית. לאחר 1982 הוטבע דינר אנדורי שמתחלק ל-100 סנט.
  2. ^ דירוג שטח – מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2018
  3. לקפוץ מעלה אל:1 2 אוכלוסייה – הערכה לשנת 2019; תמ”ג – הערכה לשנת 2015
  4. ^ דירוג אוכלוסייה – מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  5. ^ דירוג תמ”ג – מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  6. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2018 בדו”ח של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם ב-2019
  7. לקפוץ מעלה אל:1 2 אורן נהריאטלס אנציקלופדי של העולםהוצאת מפה 2005, הערך ‘אנדורה’, עמוד 46.

קנדה

 
 
קפיצה לניווטקפיצה לחיפוש
קנדה
Canada
Flag of Canada (Pantone).svgCoat of arms of Canada rendition.svg
דגלסמל
מוטו לאומימִיָם עד יָם (ע”פ תהילים ע”ב ח’)
המנון לאומיהו קנדה
 
יבשתצפון אמריקה
שפה רשמיתאנגלית וצרפתית
עיר בירהאוטווה
45°25′15″N 75°41′24″W
העיר הגדולה ביותרטורונטו
משטרמונרכיה חוקתית פדרלית
ודמוקרטיה פרלמנטרית
ראש המדינה
– מלכה
– מושלת כללית
– ראש הממשלה
מלכה
אליזבת השנייה
ז’ולי פאייט
ג’סטין טרודו
הקמה
– עצמאות

– תאריך
חוק צפון אמריקה הבריטית
מבריטניה
1 ביולי 1867
ישות קודמתבריטניה האימפריה הבריטית
שטח[1]
– דירוג עולמי
– אחוז שטח המים
9,984,670 קמ”ר 
3 בעולם
8.62%
אוכלוסייה[2]
(הערכה ליולי 2020)

– דירוג עולמי של אוכלוסייה
– צפיפות
– דירוג עולמי של צפיפות

37,694,085 נפש 
38 בעולם
3.78 נפש לקמ”ר
225 בעולם
אוכלוסייה לפי גילים
תמ”ג (PPP)[3]
(הערכה לשנת 2017)

– דירוג עולמי
– תמ”ג לנפש
– דירוג עולמי לנפש

1,774,000 מיליון $ 
17 בעולם
47,063 $
33 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]
(2018)

– דירוג עולמי

0.922 
13 בעולם
מטבעדולר קנדי ‏ (CAD)
אזור זמןUTC -3.5 עד -8
סיומת אינטרנט.ca
קידומת בינלאומית1

קנדה (באנגלית ובצרפתיתCanada) היא המדינה השנייה בעולם בגודל שטחה, ואוכלוסייתה מונה כ־35 מיליון תושבים. קנדה היא פדרציה המורכבת מעשר פרובינציות ושלוש טריטוריות, והיא מונרכיה חוקתית ודמוקרטיה פרלמנטרית. קנדה היא המדינה הצפונית ביותר בצפון אמריקה. לקנדה גבול בודד, עם ארצות הברית, וזהו הגבול היבשתי הארוך בעולם, באורך של כ־8,891 קילומטרים. בקנדה לבדה יש יותר אגמים מאשר שאר האגמים מחוצה לה.

עיר הבירה של קנדה היא אוטווה, בה נמצא הפרלמנט ומקום מושבה של הממשלה הפדרלית וכן של המושל הכללי, המייצג את מלכת קנדהאליזבת השנייה. קנדה היא מושבה בריטית לשעבר והיא המדינה הגדולה ביותר בחבר העמים הבריטי.

כחברת ארגון המדינות המתועשות (G7), קנדה היא מדינה מודרנית ומפותחת טכנולוגית. כלכלתה בנויה על שפע של חומרי גלם טבעיים. למרות זאת, כלכלתה אינה מוגבלת ליצוא חומרי גלם בלבד והיא מייצרת מוצרים רבים. במדדי השוואה בינלאומיים של איכות חיים מדורגת קנדה בין הראשונות בעולם.[5]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם “קנדה” הוא במילה ההורנית-אירוקואית[6] “קנטה” שפירושה כפר או התיישבות. ז’אק קרטייה השתמש לראשונה בשם זה בתחילת המאה ה-16 כדי לציין את האזור שנמצא כיום סביב קויבק סיטי. במרוצת הזמן הפך השם לכינוי לאזורים נרחבים יותר בשטחם.

השימוש הרשמי הראשון בשם “קנדה” נעשה בשנת 1791, כאשר הפרובינציה של קויבק חולקה בין “קנדה העליונה” לבין “קנדה התחתונה”. בשנת 1867 קיבלה קנדה עצמאות וכדי לציין את המשך זיקתה לאימפריה הבריטית נקראה ה”דומיניון של קנדה”. כינוי זה היה בשימוש נרחב עד שנות ה-50, אך השם שונה עם הזמן ל”קנדה”. השינוי החשוב האחרון היה בשנת 1982, כאשר התחילו לחגוג במקום “יום הדומיניון” את “יום קנדה”.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של קנדה

על פי הערכת ההיסטוריונים, קנדה הייתה מיושבת על ידי אינדיאנים במשך כ-10,000 שנה. בשנת 1000 בערך, הגיעו האירופאים הראשונים – הויקינגים, בהנהגת לייוו אייריקסון, אשר התיישבו ביבשת וקראו לאזור וינלנד. הם הקימו מספר יישובים על חופה המזרחי, אך היישובים לא החזיקו מעמד בשל עוינות האינדיאנים והם נאלצו לעזוב. יישובים אירופאיים חדשים הוקמו במאה ה-17 על ידי האימפריה הצרפתית.

ב-1763, בתום מלחמת שבע השנים, שבזירת צפון אמריקה נקראה מלחמת הצרפתים והאינדיאנים, החליטה האימפריה הצרפתית לשמור על האיים הקריביים ולוותר על בעלותה במושבות בצפון אמריקה לטובת האימפריה הבריטית. אחרי מלחמת העצמאות האמריקאית עברו לקנדה מתיישבים רבים שהיו נאמנים לבריטניה.

ב-1 ביולי 1867 הוקמה קנדה לאחר שבריטניה העניקה זכות ממשל עצמי למושבותיה בצפון-אמריקה. הוקמה פדרציה של שלוש מושבות: פרובינציה של קנדה, ניו ברנזוויק ונובה סקוטיה. המושבה הישנה של קנדה התחלקה לשתיים: קוויבק ואונטריו. המונח “הפדרציה הקנדית” מתייחס לאיחוד הזה.

במהרה הצטרפו לאיחוד מושבות בריטיות נוספות. עד שנת 1880 כללה קנדה את כל שטחה כיום, פרט לניופאונדלנד ולברדור, שהצטרפו ב-1949. קנדה המשיכה להיות חלק מחבר-העמים הבריטי.

בשנת 1971 הייתה קנדה למדינה הראשונה בעולם שאימצה את קבלת עקרון הרב-תרבותיות כמדיניות ממשלתית רשמית. מטרתה הייתה לאחד בצורה טובה יותר את הקבוצות השונות בחברה כדי לנסות ולהפיג את המתחים בין אנגלים-קנדים וקנדים צרפתים כמו גם לחזק את הקשר של קבוצות מוצא אחרות ומהגרים חדשים למדינה.

בשנת 1982 בתקופת כהונתו של ראש-הממשלה פייר אליוט טרודו אושרה החוקה הקנדית ונכנסה לתוקף. ההסכמה בין ראשי הפרובינציות על החוקה התקבלה בהליך שנמשך לילה אחד בלבד. המחטף ידוע בשם “Nuit des longs couteaux” (ליל הסכינים הארוכות של 1982). היות שמנהיגי הפרובינציה של קוויבק שהיו אז חברי מפלגת קוויבק הלאומית סירבו להסתיגויות שהועלו ברגע האחרון וכך לא מנעו את יצירתה של החוקה החדשה. החוקה כללה את כתב הזכויות והחירויות הקנדי שמעגן מבחינה משפטית את ההגנה על זכויות האדם במדינה.

האינואיטים התיישבו בקנדה על אדמות נונאווט באופן רציף במשך 4,000 שנים. בעקבות ההגירה הרבה המאפיינת את קנדה והפכה לדרך ההתרחבות הדמוגרפית העיקרית שלה ובכך האפילה על האוכלוסייה הילידית – ביניהם האינואיטים – הם החלו לדרוש שלטון עצמי, כחלק מהניסיון לשמר את תרבותם שהולכת ונעלמת, במאבק ההכרה שלהם. הם ביקשו לתת לה ביטוי באמצעות אוטונומיה (שלטון עצמי), ולאחר אישור במשאל עם בקנדה – קיבלו את מבוקשם וזכו לתקציב ואוטונומיה באזור נונאווט.

פוליטיקה וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המלוכה הקנדית

הממשלה הפדרלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
ג’סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה

קנדה היא פדרציה. שיטת המשטר שלה היא דמוקרטיה פרלמנטרית ומונרכיה חוקתית. הרשות המחוקקת היא הפרלמנט, המורכב מהבית התחתון ומסנאט.

ראש הממשלה מכריז על בחירות לבית התחתון לפי ראות עיניו, אם כי לא יותר מ-5 שנים מאז הבחירות הקודמות. באופן רשמי, המושל ממנה את ראש הממשלה, שהוא בדרך כלל מנהיג המפלגה שזכתה ברוב המושבים בבית התחתון. ראש הממשלה ממנה את הקבינט. המשמעת המפלגתית היא באופן מסורתי חזקה מאוד, מה שנותן לראש הממשלה שליטה רבה מאוד ברשות המחוקקת.

הסנאט מורכב מסנאטורים המכהנים עד גיל 75 ומתמנים על ידי ראש הממשלה.

בקנדה יש שלוש מפלגות עיקריות: מפלגת המרכז-שמאל (המפלגה הליברלית), מפלגת ימין (המפלגה השמרנית) ומפלגת שמאל סוציאל-דמוקרטית (המפלגה הדמוקרטית החדשה). מפלגה גדולה נוספת היא המפלגה האזורית שעוסקת בעיקר בענייני קוויבק. יש מספר מפלגות נוספות, קטנות, אך הן בדרך כלל לא זוכות לשלוח נציגים אל הפרלמנט עקב שיטת הבחירות האזורית.

המפלגה הליברלית היא מפלגתו של ראש הממשלה הנוכחי, ג’סטין טרודו, המכהן מאז 2015. ראשי ממשלה בולטים קודמים ממפלגה זו הם ז’אן קרטייןפייר אליוט טרודולסטר פירסוןלואי סן-לורןויליאם ליון מקנזי קינג ואלכסנדר מקנזי. המפלגה השמרנית היא מפלגתו של ראש הממשלה הקודם, סטיבן הרפר.

ראש המדינה מבחינה סמלית היא המלכה אליזבת השנייה, המיוצגת על ידי המושל הכללי. תפקידי המושל הכללי הקנדי הם: מתן ההסכמה המלכותית לחוקים שחוקקו בפרלמנט, קריאת נאום הכתר (נאום שלמלכה אין חלק בניסוחו), חתימה על מסמכי המדינה, פתיחה וסגירה של מושבי הפרלמנט ופיזור הפרלמנט לבחירות.

קנדה חברה באו”ם, בחבר המדינות הבריטי, ב-G8, ב-APEC, בנאט”ו ובחבר המדינות דוברות הצרפתית (La Francophonie).

ממשלות פרובינציאליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
בניין האספה המחוקקת באדמונטוןאלברטה

ב-10 פרובינציות ישנו פרלמנט המורכב מבית אחד בלבד. ראש הפרלמנט הוא ראש ממשלת הפרובינציה, שנבחר בצורה דומה לבחירת ראש הממשלה בבחירות אזוריות בין מפלגות שונות. בכל פרובינציה ישנו גם מושל משנה המייצג את המלכה. מושל המשנה מתמנה על ידי המושל הכללי (הנציג של המלכה בקנדה) וראש הממשלה ומבצע בעיקר תפקידים טקסיים.

הממשלות בפרובינציות נהנות מסמכויות רבות בעיקר בניהול ענייני החינוך והבריאות בתחומם. רוב המפלגות הפרובינציאליות הן “סניפים” של המפלגות הגדולות בפרלמנט הפדרלי, אם כי לא תמיד יש קשר הדוק בין הענפים השונים. בנוסף למפלגות הגדולות קיימות מפלגות מקומיות בעלות משקל.

האקלים הפוליטי של קוויבק שונה משאר הפרובינציות. קו השבר עובר בין המצדדים בהתנתקות מקנדה, המיוצגים על ידי המפלגה הקוויבקית, ומצדדי הפדרציה, המיוצגים על ידי המפלגה הליברלית של קוויבק והמפלגה השמרנית.

ממשלות טריטוריאליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטריטוריות יש כוח פוליטי פחות מזה של הפרובינציות, כי הן נוצרו מכח צו פרלמנטרי ולא על ידי החוקה. ישנן שלוש טריטוריות. בכל אחת יש מפקח כללי, שהוא המקביל לסגן המושל, אך זה אינו מייצג את המלכה. המפקחים מתמנים על ידי הממשלה הפדרלית.

ביוקון ישנו בית פרלמנטרי אחד בלבד. בשתי הטריטוריות האחרות ישנה שיטה מיוחדת ללא מפלגות. כל מועמד רץ בבחירות באופן עצמאי וראש הטריטוריה נבחר מבין חברי הפרלמנט המקומי.

צבא וביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכוחות הקנדיים

האחריות להגנתה של קנדה מוטלת על הכוחות הקנדיים, גוף תלת-זרועי צבאי הכפוף למשרד ההגנה בממשלת קנדה. נכון לשנת 2010 משרתים בכוחות ההגנה 68,136 אנשים בשירות קבע ו-24,265 אנשי מילואים. זרועות כוחות ההגנה הם:

ההיסטוריה הצבאית של קנדה מתחילה במאה ה-17 מימי המלחמות נגד תושבי האומות הראשונות, ממשיכה במלחמות הקולוניאליות בין צרפת ובריטניה ובהמשך בין ארצות הברית לקנדה. במאה העשרים השתתפה קנדה במלחמת הבורים, במלחמות העולם, במלחמת קוריאה ובשנים האחרונות באפגניסטן, בעיראק ובמשימות שמירת שלום במקומות שונים בעולם, תחום שקנדה נחשבת בו לאחת המדינות המובילות בעולם.

פרובינציות וטריטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוויבקיוקוןססקצ'ואןמניטובהאי הנסיך אדוארדאי הנסיך אדוארדאלברטהניופאונדלנד ולברדורניופאונדלנד ולברדוראונטריוקולומביה הבריטיתקולומביה הבריטיתנובה סקוטיהנובה סקוטיהניו ברנזוויקניו ברנזוויקנונאווטהטריטוריות הצפון מערביות
 
לקבלת מידע על פרובינציה או טריטוריה, לחצו על המפה

 

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפרובינציות והטריטוריות של קנדה

קנדה מחולקת ל-10 פרובינציות ו-3 טריטוריות. לפרובינציות יש מידה רבה של אוטונומיה מהממשלה הפדרלית, ואילו מידת האוטונומיה של הטריטוריות נמוכה יותר.

הפרובינציות אחראיות לרוב התוכניות החברתיות בקנדה כגון בריאות, חינוך, סעד וכדומה. סך התקציב הפרובינציאלי גדול יותר מהתקציב הפדרלי, דבר נדיר למדי בפדרציות אחרות בעולם. הפרובינציות יכולות לפרוש מתוכניות פדרליות, אך מסתכנות באיבוד המימון הממשלתי. החוק הפלילי הוא אחיד והוא באחריות הממשלה הפדרלית.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת קנדה

כלכלת קנדה היא כלכלת שוק חופשי, והיא דוגלת בקפיטליזם, בדומה לשכנתה ארצות הברית.

חלק ניכר מכלכלתה נשען על משאבי טבע (נפט, גז, עצים ומחצבים), ועל מגזר השירותים, ותחומים משניים יותר הם תעשייהתיירות וחקלאות.

הכלכלה הקנדית המפותחת מזכירה במידה רבה את כלכלת ארצות הברית, עם אוריינטציה ברורה לשוק חופשי ורמת חיים גבוהה. מאז מלחמת העולם השנייה, הגידול המרשים בתעשייה, כריית מחצבים ומגזר השירותים שינו את הכלכלה האגררית בעיקרה לכלכלה מודרנית ומפותחת. קנדה מספקת את האנרגיה של עצמה ויש בה עתודות גדולות של גז טבעי בחוף המזרחי. לקנדה עתודות נפט עצומות: 178 מיליארד חביות נפט (עתודת הנפט השנייה הגדולה בעולם). רק לערב הסעודית יש עתודת נפט גדולה יותר (264 מיליארד חביות נפט), אך תפוקת הנפט שלה היא רק השמינית בעולם.

קנדה היא ספקית העצים הגדולה בעולם. בשלוש הפרובינציות המזרחיות יש שפע של מחצבים נוספים. בשנת 1989 נחתם הסכם סחר חופשי עם ארצות הברית ובשנת 1994 נחתם הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (כולל גם את מקסיקו). ההסכמים החדשים גרמו לעלייה דרמטית בתל”ג ולשילוב כלכלת קנדה בכלכלת ארצות הברית. כתוצאה מיחסים אלה, המיתון שהחל בארצות הברית ב-2001 השפיע לרעה על הכלכלה הקנדית. החל מ-2003 עלתה האבטלה בקנדה והצטמצמו המגזר התעשייתי וכריית המחצבים. למרות זאת, הצליחה קנדה להימנע מכניסה למשבר כלכלי אחרי 2001, וכלכלתה צומחת בקצב יפה.

שני נושאים עיקריים השפיעו על עיצוב המדיניות הכלכלית הקנדית. נושא אחד הוא האיזון בין המדיניות הכלכלית המנוהלת על ידי הממשלה הפדרלית לבין התביעות והרצונות של הפרובינציות השונות. בתקופת המשבר עם קוויבק בשנות השמונים והתשעים כאשר היו חששות לפירוק הפדרציה הייתה אי ודאות בנוגע להשפעת מהלך כזה על החוב החיצוני של קנדה וסחר החוץ. בתקופות אחרות היה מתח בין הממשלה הפדרלית לבין אלברטה וניופאונדלנד ולברדור בנוגע לחלוקת הרווחים ממשאבי הטבע המצויים בפרובינציות אלה.

הנושא השני הוא שעור הילודה הנמוך העומד על ממוצע של 1.4 ילדים לאישה. שעור נמוך זה הגביר את הצורך בהגירה. קנדה מקיימת החל משנות השישים מדיניות הגירה ליברלית שמטרתה למשוך אנשים משכילים ומקצועיים למדינה. למרות ההגירה קיים קושי בהשתלבות של חלק מהמהגרים לקנדה, בעיקר עקב קשיי שפה וניסיון מקומי. קושי זה גורם למהגרים רבים לעבוד בתחום אחר מזה שהוכשרו בו ותרומתם לכלכלה מצטמצמת. כך למשל, רק כמחצית מהרופאים והאחיות המהגרים לקנדה עובדים במקצועם. עם זאת, רבים מילדי המהגרים בדור השני, מגיעים להישגים לימודיים גבוהים ומשתלבים בתפקידים בכירים במשק, בחברה ובתרבות.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
הרי הרוקי במערב קנדה

קנדה גובלת בארצות הברית מדרום ומצפון מערב (בגבולה עם אלסקה). סמוך למימיה הטריטוריאליים של קנדה ישנם שני איים קטנים בריבונות צרפתית ליד חופי ניופאונדלנד, וקנדה גובלת במים טריטוריאליים דניים בצפון מזרח בסמוך לגרינלנד (הדנית). עם דנמרק יש לקנדה סכסוך גבול ימי סביב הבעלות על האי הנס. שטח המדינה מגיע עד אוקיינוס הקרח הצפוני, וקנדה תובעת בעלות על חלקים של הקוטב הצפוני.

קנדה היא מדינה ענקית, אך במרבית שטחה האוכלוסייה היא דלילה ביותר. ברצועה צרה בדרום קנדה שקרובה לגבול עם ארצות הברית שנמשכת ממזרח למערב מתגוררת כמעט כל האוכלוסייה של המדינה. האזור המאוכלס ביותר הוא במזרח. מוינדזור דרך טורונטואוטווה ומונטריאול ועד לקוויבק סיטי מתגוררים כ-20 מיליון איש. זהו המרכז הכלכלי, התרבותי והדמוגרפי של קנדה.

57% מהקנדים חיים דרומית לקו הרוחב 45.50°N, בעוד בקרואטיה הנתון עומד על 48% ובאיטליה על 86%.[7]

חלקים גדולים מהאזורים הצפוניים של קנדה מכוסים ביערות. רוב דרום-מרכז קנדה מורכב מישורים וערבות. מערב המדינה מכיל רכסי הרים גבוהים – הרי הרוקימפרץ הדסון מגיע לנקודה עמוקה ביבשת.

פרובינציות אלברטה וססקצ’ואן עשירות במאובנים של בעלי חיים פרה-היסטוריים ובפרט של דינוזאורים רבים, בהם מיני צרטופסיםהדרוזאורייםאנקילוזאוריים ותרופודים כמו האלברטוזאורוסמוזיאון טירל המלכותי בדרומהלר שבאלברטה הוא אחד המרכזים המובילים למחקר פלאונטולוגי בקנדה.

בקנדה יש גם מספר ימות גדולות, ביניהן האגמים הגדולים הגובלים בארצות הברית.

צפון קנדה הוא שממון ארקטי ענק שאקלימו תת-קוטבי או קוטבי – אנשים כמעט ואינם חיים בו. לדוגמה, בשטחה של נונאווט, שגודלה הוא כגודל אירופה המערבית, ישנם רק כמה עשרות אלפי תושבים.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
העיר העתיקה במונטריאול
 
כיכר הקונפדרציה בעיר הבירה אוטווה
 
אזור אלף האיים באונטריו
 
העיר טורונטו, הגדולה שבערי קנדה
 
חשמלית בעיר טורונטו
 
מפלי ניאגרה על גבול קנדה-ארצות הברית
 
חגיגות יום קנדה בעיר הבירה אוטווה
 
החגורה הדו-לשונית (אנ’). ברוב קנדה, אנגלית או צרפתית היא השלטת. רק ב”חגורה” לא רציפה המשתרעת בין צפון אונטריו לצפון ניו ברנזוויק, ובכמה כיסים מבודדים אחרים, שתי השפות מתערבבות על בסיס קבוע.

קנדה היא כיום מדינה רב-תרבותית הכוללת אוכלסייה מגוונת מאד במוצאה וברקע התרבותי, האתני והדתי שלה. ההגירה לקנדה בתקופות שונות עיצבה את אופייה.

בשנת 2016 הייתה האוכלוסייה בקנדה מורכבת מבני הקבוצות האתניות הבאות: קנדים (הכוונה למי שמזהה את מוצאו ככזה) – 32%, אנגלים – 18.3%, סקוטים – 14%, קנדים צרפתים – 13.6%, אירים – 13.4%, גרמנים – 9.6%, סינים – 5%, איטלקים – 4.6%, הודיים – 4%, אוקראינים – 4%, בני האומות הראשונות (“אינדיאנים”) והאינואיטים (“אסקימואים”) – 4.4%, דרום אסייתים – 5.6% שחורים – 3.5%.

מבחינה היסטורית רוב הקנדים הם נוצרים. מסקר שנערך ב-2011, 39% הגדירו עצמם קתולים, 28.5% פרוטסטנטים, 24% חסרי דת, 3.2% מוסלמים, 1.5% הינדו, 1.4% סיקיסטים, 1% בודהיסטים ו-1% יהודים. הכנסייה הפרוטסטנטית הגדולה ביותר היא הכנסייה הקנדית המאוחדת. רוב תושבי קוויבק הם חסרי דת ואינם מתערבים באמונותיהם של אחרים. לעומת זאת, באלברטה אוכלוסייה אוונגליסטית גדולה.

בקנדה שתי שפות רשמיות – אנגלית וצרפתית. הצרפתית היא השפה המדוברת בעיקר בקוויבק אך קיימים דוברי צרפתית גם באונטריוניו ברנזוויק ודרום מניטובה. סקר משנת 2001 הראה כי 6,864,615 אנשים ציינו את השפה הצרפתית כשפתם הראשונה. 17,694,835 אנשים ציינו את האנגלית כשפה ראשונה. 44% מהקנדים הפרנקופונים מדברים אנגלית ו-9% מהקנדים האנגלופונים מדברים צרפתית.

ישנן שפות בולטות נוספות, פרט לשתיים הרשמיות: 7.3 מיליון אנשים ציינו שפה לא רשמית כשפתם הראשונה. מבין השפות הלא רשמיות, סינית תופסת את המקום הראשון עם 1.2 מיליון דוברים. אחריה פנג’אבי עם חצי מיליון דוברים, ספרדית עם 458,850 דוברים, טאגאלוג עם 431,385 דוברים, ערבית עם 419,895 דוברים וגרמנית עם 384,040 דוברים. בנוסף יש הרבה לשונות ילידיות, אך מספר דובריהן קטן – לא יותר מכמה עשרות אלפים.

ב-7 ביולי 1969 הוכרזה הצרפתית כשפה רשמית שווה לאנגלית. הכרזה זו גרמה לתהליך הזדהות של קנדה כמדינה דו-לשונית ורב-תרבותית ברמה הפדרלית.

חוקת קנדה מציינת כי:

  • האנגלית והצרפתית הן שפות רשמיות שוות.
  • הדיונים בפרלמנט יכולים להיות בכל אחת מהשפות הרשמיות.
  • כל החוקים יודפסו בשתי השפות.
  • כל אדם יכול לפנות לבית משפט בדרישה לדון בעניינו בכל אחת מהשפות הרשמיות.
  • כל אדם זכאי לקבל שירותים מהממשלה הפדרלית בכל אחת מהשפות הרשמיות.
  • מיעוטים דוברי שפה רשמית מסוימת זכאים לקבל חינוך לילדיהם בשפתם.

החוק המקומי בקוויבק קובע כי השפה הרשמית היא צרפתית. לחוק זה יש הגנות שונות, אך הוא מאפשר חופש מסוים לדוברי האנגלית והשפות הילידיות. קוויבק מספקת את רוב השירותים הממשלתיים בצרפתית וגם באנגלית.

בשאר הפרובינציות המצב שונה. רוב הפרובינציות דוברות אנגלית, עם מיעוטים צרפתים גדולים בחלק מהפרובינציות.

הגירה לקנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגירה לקנדה

קנדה היא מדינת הגירה אשר נבנתה על ידי מהגרים ומתיישבים שהגיעו אליה מכל רחבי העולם. במאה ה-17 היו אלה בעיקר צרפתים, ובמאות ה-18 וה-19 מרבית המהגרים היו מהאיים הבריטיים. בסוף המאה ה-19 התחילה הגירה משמעותית ממדינות אירופאיות אחרות בעיקר ממזרח ומדרום אירופה. החל משנות השישים של המאה העשרים החלה הגירה נרחבת מחלקי העולם האחרים.

מדיניות ההגירה של הממשלה בתקופות שונות שילבה שיקולים כלכליים, חברתיים ואחרים ועברה תנודות משמעותיות בזמנים שונים. בתקופות מסוימות שערי ההגירה היו פתוחים כמעט לרווחה, ובתקופות אחרות, מעטים בלבד הורשו להגר. כיום מספר המהגרים לקנדה מדי שנה מתקרב ל-1 אחוז מכלל האוכלוסייה.

בדומה לריבוי הטבעי באירופה המערבית, גם הריבוי הטבעי בקנדה נמוך. ההגירה מאפשרת לקנדה לשמור על יציבות ואף התרחבות דמוגרפית. חלק נכבד מהמהגרים למדינה מגיעים בקטגוריה של בעלי מקצוע ונבחנים על פי שיטת הניקוד המבוססת על קריטריונים של השכלה, גיל, ידיעת שפה ועוד. אחרים מגיעים למדינה על סמך לימודים או עבודה בקנדה ואחרים על ידי איחוד משפחות. כשישית מכלל הקנדים כיום אינם ילידי קנדה.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התחבורה בקנדה

התחבורה בקנדה מפותחת, וכוללת כבישים רבים, נמלי תעופה וים, ורשת רכבות מפותחת.

בשל חוסר האיזון הדמוגרפי בין פרובינציות וטריטוריות, כמו אונטריו המאוכלסת לעומת יוקון הריקה מאוד, ישנם אזורים מפותחים מאוד בתחום התחבורה, וישנם אזורים מפותחים הרבה פחות.

 
נמל התעופה במונטריאול

כבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת הכבישים כוללת רשת כבישים מפותחת, שבראשה עומד “Trans Canada Hwy”, שאורכו 7,821 קילומטרים. בסך הכול, בקנדה ישנם 1,042,300 ק”מ של כבישים, מתוכם 415,600 כבישים סלולים, ו- 17,000 ק”מ של כבישים מהירים.[8]

שדות תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקנדה עשרה שדות תעופה בינלאומיים, כשהגדול ביניהם הוא נמל התעופה טורונטו פירסון.

 
סה”כ נוסעים בשנהמיקוםשםדירוג
33,435,280טורונטו, אונטריונמל התעופה הבינלאומי טורונטו-פירסון1
17,032,742[9]ונקובר, קולומביה הבריטיתנמל התעופה הבינלאומי ונקובר2
13,668,829[10]מונטריאול, קוויבקנמל התעופה הבינלאומי מונטריאול- פייר אליוט טרודו3
12,770,988קלגרי, אלברטהנמל התעופה הבינלאומי קלגרי4
6,089,099[11]אדמונטון, אלברטהנמל התעופה הבינלאומי אדמונטון5
4,473,894[12]אוטווה, אונטריונמל התעופה הבינלאומי אוטווה-מקדונלד קרטייר6
3,508,153[13]הליפקס, נובה סקוטיהנמל התעופה הבינלאומי הליפקס7
3,369,974[14]ויניפג, מניטובהנמל התעופה הבינלאומי ויניפג-ג’יימס אמסטרונג ריצ’רדסון8
1,514,713ויקטוריה, קולומביה הבריטיתנמל התעופה הבינלאומי ויקטוריה9
1,391,725[15]קלונה, קולומביה הבריטיתנמל התעופה הבינלאומי קלונה10

תרבות וחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרבות הקנדית מאופיינת בתפיסה רב-תרבותית ודו-לשונית. יש בה פתיחות רבה לקיומן של תרבויות שונות המתקיימות זו בצד זו תוך קיום מכנה משותף הנוגע למסגרת המדינית המאחדת ביניהם. האנגלית והצרפתית הן השפות הרשמיות במדינה הזוכות למעמד שווה. קוויבק נשארה מרכז של תרבות צרפתית, מוגנת על ידי חקיקה. לדוגמה, קוויבק משתמשת במשפט הקונטיננטלי במקום המשפט המקובל שבו משתמשות שאר הפרובינציות, שמקורו במשפט האנגלי.

ההשפעה הגדולה של התרבות האמריקאית על קנדה בעשורים האחרונים גרמה לחששות מ”כיבוש תרבותי”. בעקבותיה נחקקו חוקים המגנים על התרבות המקומית. הגבול המפריד בין קנדה ובין ארצות הברית הוא הגבול הארוך ביותר בעולם בין שתי מדינות. מיליוני תיירים עוברים מדי שנה את הגבול. בין שתי המדינות מתקיימים קשרים כלכליים הדוקים. הן חתומות יחד עם מקסיקו על הסכם נאפט”ה לשיתוף פעולה כלכלי באזור צפון אמריקה.

עם זאת על אף הקרבה הגאוגרפית ושיתוף הפעולה מתקיימים כמה הבדלים ברורים בין קנדה לבין ארצות הברית:

מדיניות רווחה וביטוח רפואי לכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנם שתיהן הן מדינות מפותחות העומדות בצמרת העולמית מבחינת רמת-החיים הממוצעת של תושביהן, אך הפערים הכלכליים-חברתיים בארצות הברית הם גדולים יותר מאשר בקנדה. קנדה היא מדינה שוויונית יותר באופייה ונוטה יותר משכנתה הדרומית להקדיש משאבים ציבוריים לרווחה. כך למשל מונהג בקנדה ביטוח בריאות ממלכתי לכל. רמות הפשיעה בקנדה נמוכות יחסית בדומה לאירופה והן רחוקות מרחק רב מרמות הפשיעה הגבוהות בארצות הברית.

רב-תרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העובדה שבקנדה התקיים מיעוט צרפתי גדול הביאה להתפתחותה ההדרגתית של תפיסה המעודדת פלורליזם תרבותי גם לגבי קבוצות תרבותיות אחרות של מהגרים כמו איטלקים, יהודים, סינים ואחרים. בארצות הברית לעומתה הייתה שלטת בדרך כלל תפיסת כור ההיתוך שנועדה למזג את המהגרים החדשים במהירות האפשר לתרבות הדומיננטית.

התפיסות הרב-תרבותיות בקנדה עודדו את קיומה של מדיניות הגירה ליברלית המעודדת אנשים משכילים מכל רחבי העולם להגר למדינה.

מורשת אירופאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבדל נוסף המייחד את קנדה מארצות הברית הוא הזיקה ההיסטורית ארוכת השנים לבריטניה. קנדה היא חלק מחבר העמים הבריטי, ותהליך העצמאות מהאימפריה הבריטית היה הדרגתי ונמשך שנים. עד היום מבחינה פורמלית עדיין נחשבת מלכת אנגליה כראש המדינה. ארצות הברית לעומתה קמה מתוך מרד בבריטים ופנתה לדרכה הנפרדת עוד בסוף המאה השמונה-עשרה. מבחינה תרבותית נשמרת עדיין בקנדה זיקה למורשת הבריטית-אירופאית ובקוויבק נשמרת זיקה עמוקה לתרבות הצרפתית.

ההמנון הלאומי וההמנון המלכותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המנון קנדה

ההמנון הרשמי של קנדה הוא “הו קנדה“. אף על פי שבוצע לראשונה בשנת 1880, הוא לא הפך להמנון הרשמי עד שנת 1980. קודם לכן שימש המנון האימפריה הבריטית כהמנון הלאומי של קנדה. לאחר קבלת ההמנון החדש הפך ההמנון הישן להמנון המלכותי, ומשתמשים בו לציון לשבח המושל או כאשר בני המשפחה המלכותית מבקרים בקנדה. הוא מנוגן גם ברוב האירועים הממלכתיים, כגון לוויות ויום הזיכרון לחללי הצבא (וטרנים).

קטע קול לשמיעת ההמנון הקנדי

חגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריךהשם העבריהשם המקומיהערות
1 בינוארראש השנה האזרחיNew Year’s Day, jour de l’anמעוגן בחקיקה.
יום ב’ השלישי בפברואריום המשפחהFamily Dayנחוג בחלק מהפרובינציות.
(משתנה)יום שישי הטובGood Friday, vendredi saintמעוגן בחקיקה. בדרך כלל נחגג באפריל. ראו פסחא לפרטים.
(משתנה)היום השני של הפסחאEaster Monday, Pâquesראו פסחא לפרטים.
יום ב’ הראשון לפני ה-25 במאייום ויקטוריהVictoria Day; fête de la Reineחגיגת יום ההולדת למלכה. מעוגן בחקיקה.
1 ביולייום קנדהCanada Day, fête du Canadaמעוגן בחקיקה. מציין את יום ייסוד קנדה ב-1867.
יום ב’ הראשון באוגוסטיום אזרחיCivic Dayבחלק מהפרובינציות מצוין כיום הפרובינציה.
יום ב’ הראשון בספטמבריום העבודהLabour Day, fête du travailמעוגן בחקיקה.
יום ב’ השני באוקטוברחג ההודיהThanksgiving, action de grâceמעוגן בחקיקה. מצוין בתאריך שונה מאשר בארצות הברית
11 בנובמבריום הזיכרוןRemembrance Day, jour du souvenirיום הזיכרון לחללי צבא קנדה.
25 בדצמברחג המולדChristmas, Noëlמעוגן בחקיקה.
26 בדצמבריום הקופסאותBoxing Day, lendemain de Noëlמעוגן בחקיקה. יום שבו החנויות מוכרות את מוצרי חג המולד.
תצלום פנורמי של עיר הבירה אוטווה. מצד ימין: בנין בית-המשפט העליון. במרכז: בניני הפרלמנט. מצד שמאל: הגשר המוביל מאונטריו לקוויבק (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)
Magnify-clip.png
תצלום פנורמי של עיר הבירה אוטווה. מצד ימין: בנין בית-המשפט העליון. במרכז: בניני הפרלמנט. מצד שמאל: הגשר המוביל מאונטריו לקוויבק (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
קבוצת הכדורסל טורונטו ראפטורס מארחת את מיאמי היט באולם אייר קנדה, נובמבר 2009
 
נבחרת הגברים בהוקי של קנדה חוגגת את זכייתה במדליית זהב באולימפיאדת ונקובר (2010) לאחר ניצחון בגמר על נבחרת ארצות הברית.

בקנדה הבחנה ברורה בין ענפי ספורט הפופולריים בקיץ כמו פוטבולכדורגלבייסבול לבין ענפי ספורט הפופולריים בחורף כמו הוקי קרח וכדורסללקרוס משוחק גם בקיץ וגם בחורף. קנדה ארחה כמה אירועי ספורט בינלאומיים חשובים: אולימפיאדת מונטריאול (1976)אולימפיאדת החורף בקלגרי (1988)אליפות העולם באתלטיקה (2001)גביע העולם בכדורגל עד גיל 20 (2007) ואולימפיאדת החורף בונקובר (2010) בה, לראשונה, ניצבה קנדה בראש המדינות הזוכות במדליות זהב, עם 14 מדליות.

משחקי קיץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייסבול – לליגת ה-MLB צורפו שתי קבוצות קנדיות: מונטריאול אקספוז, שצורפה ב-1969 ועברה לוושינגטון ב-2004 וטורונטו בלו ג’ייז שצורפה ב-1977. הבלו ג’ייז זכו פעמיים רצופות בוורלד סיריז ב-1992 ו-1993.

פוטבול – בקנדה פועלת ליגת פוטבול עצמאית הנהנית מפופולריות רבה, Canadian Football League (ר”ת CFL), המונה נכון ל-2010 שמונה קבוצות. חוקיה שונים במקצת מחוקי ה-NFL האמריקאית.

כדורגל – הוא ספורט עממי פופולרי בקנדה (ראו כדורגל בקנדה). לפי נתוני פיפ”א, נכון ל-2006 היו בקנדה 865,712 שחקני כדורגל רשומים – יותר ממספר שחקני ההוקי קרח הרשומים רשמית. בליגת ה-MLS חברות שלוש קבוצות המבוססות בקנדה – טורונטו FCונקובר וייטקאפס ומונטריאול אימפקט. עם זאת, נבחרת קנדה בכדורגל לא הגיעה לאף הישג משמעותי והעפילה רק פעם אחת לגביע העולם ב-1986.

בליגת הכדורגל לנשים W-League ישנן קבוצות קנדיות מטורונטו, לוול, המילטון, אוטווה ונקובר ועוד. נבחרת קנדה בכדורגל נשים מצליחה בזירה העולמית, והעפילה לכל טורנירי גביע העולם בכדורגל נשים למעט אחד. בגביע העולם בכדורגל נשים 2003 זכתה הנבחרת במקום הרביעי. באולימפיאדת לונדון (2012) רשמה הנבחרת את הישג השיא שלה, כשזכתה במדליית הארד.

ספורט מוטורי – ספורט מוטורי, ובפרט מרוצי מכוניות, פופולרי בקנדה. קנדה גידלה מספר נהגי צמרת בכל הסבבים החשובים של מרוצי המכוניות כגון פורמולה 1, נאסקאר ואינדיקאר. הנהג הבולט מכולם היה ז’אק וילנב שהיה אלוף העולם בפורמולה 1 ב-1997. במונטריאול מתקיים אחד המרוצים בסבב הפורמולה 1.

לקרוס – מוגדר רשמית כספורט הלאומי של הקיץ, אם כי הוא משוחק גם בחורף. בקנדה פעילות ליגות רבות ללקרוס, עם עשרות אלפי ספורטאים רשומים. הליגה המרכזית בקיץ היא ליגת הלקרוס המרכזית (MLL) הפעילה בקנדה ובארצות הברית, והליגה המרכזית בחורף היא ליגת הלקרוס הלאומית (NLL) שחברות בה נכון ל-2010 שלוש קבוצות קנדיות מתוך 10.

משחקי חורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקי קרח – קנדה היא מולדת הענף, הוא מוגדר בה רשמית כספורט הלאומי של החורף ונחשב לחלק מרכזי בתרבותה. בקנדה פעילות ליגות רבות להוקי קרח, החל ממסגרות ילדים וצעירים דרך מסגרות חובבניות ומקומיות ועד לליגות מקצועניות לגברים ולנשים. הליגה הבכירה בצפון אמריקה היא ליגת ה-NHL שהחלה את דרכה ב-1917 כליגה קנדית בלבד. נכון ל-2018 חברות בליגה רק 7 קבוצות קנדיות מתוך 31, אך למעלה מ-50% משחקני הליגה הם קנדים. שבע מהערים הגדולות בקנדה (טורונטומונטריאולונקובראוטווהקלגריויניפג ואדמונטון) נוטלות חלק בליגה זו. על פי נתוני פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF), בקנדה כמות שחקני ההוקי קרח הרשומים הגדולה בעולם: 499,695 גברים שחקני הוקי ו-85,309 נשים (נכון ל-2010).

מעבר להיותו אחד משני ענפי הספורט הלאומיים הרשמיים, הוקי קרח נחשב לחלק מרכזי בתרבות ובהיסטוריה של קנדה, ואולמות ששירתו את הענף לאורך עשרות שנים (כגון מייפל ליף גארדנס בטורונטו ומונטריאול פורום במונטריאול) מוגדרים רשמית כאתרים היסטוריים לאומיים של קנדה.

כדורסל – לליגת ה-NBA צורפו שתי קבוצות קנדיות ב-1995טורונטו ראפטורס ו-ונקובר גריזליס. הגריזליס עברו לממפיס ב-2001, ומאז הראפטורס היא הקבוצה היחידה ב-NBA שבסיסה בקנדה. ההישג הגדול ביותר של הראפטורס עד היום היה זכייה באליפות ה-NBA בשנת 2019.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של קנדה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח – מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2018
  2. ^ דירוג אוכלוסייה – מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  3. ^ דירוג תמ”ג – מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2018 בדו”ח של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם ב-2019
  5. ^ Data | Human Development Reports
  6. ^ שפות אינדיאניות
  7. ^ ראו טבלה
  8. ^ The World Factbook — Central Intelligence Agency, www.cia.gov (באנגלית)
  9. ^ Passengers | YVR, YVR (באנגלית)
  10. ^ Montréal-Trudeau, Aéroport. “Aéroports de Montréal: International Pierre-Elliott-Trudeau et Mirabel” (בצרפתית). בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2018.
  11. ^ Wayback Machine, web.archive.org (באנגלית)
  12. ^ YOW, YOW (באנגלית)
  13. ^ Halifax Stanfield International Airport, halifaxstanfield.ca (בAmerican English)
  14. ^ Winnipeg Airports Authority, Publications & Stats | Winnipeg James Armstrong Richardson International Airport, www.waa.ca (באנגלית)
  15. ^ “Page not found”City of Kelowna (באנגלית)8 בספטמבר 2016. בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2018.

 

קשמיר

(הופנה מהדף חבל קשמיר)
 
קפיצה לניווטקפיצה לחיפוש
 
מפת חבל קשמיר המראה את האזורים במחלוקת

קשמיר הוא חבל הארץ הצפוני של תת היבשת ההודית, הנתון במחלוקת טריטוריאלית בין הודופקיסטן וסין מאז חלוקת הודו בשנת 1947. כיום חלקו המרכזי של חבל קשמיר נמצא בשליטת הודו (כחלק ממדינת ג’אמו וקשמיר), חלקו המערבי והצפוני בשליטת פקיסטן, וחלקו הצפון-מזרחי בשליטת סין, וזאת כתוצאה ממלחמות אחדות על השליטה בחבל. הודו אינה מכירה בשליטתן של פקיסטן וסין בחלקי קשמיר. פקיסטן רואה את כל שטח קשמיר כשנוי במחלוקת, ואינה מכירה בטענת הודו לשליטה בחבל.

באופן היסטורי שימש השם “קשמיר” לתיאור עמק פורה (“עמק קשמיר”) הנמצא מדרום לקצה המערבי של הרי ההימליה, אך כיום הוא מתאר אזור נרחב של קשמיר, ג’אמו ולדאק. עמק קשמיר עצמו הוא אזור נמוך יחסית, מוריק ופורה מאד. העמק מוקף בהרים נישאים וזורמים אליו פלגים רבים. הוא נחשב לאחד מאתרי הנוף המרהיבים בעולם, והיה משופע בתיירות עד שנות ה-80, אך זו פחתה בשל התגברות המתיחות בחבל.

הבירה העתיקה של קשמיר, סרינגאר, שוכנת לחוף אגם דאל ומפורסמת בשל התעלות ו”בתי הסירה” הצפים שבה. בשל האקלים הנוח והקריר שבה היא הייתה בירת הקיץ המועדפת של שליטים רבים של הודו. הקיסר המוגולי ג’הנגיר הקים בסמוך אליה את גני שאלימאר המפוארים בשנת 1619.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוב ל-1,000 שנים הייתה קשמיר תחת שלטון שליטי ג’אמו – בית המלוכה של משפחת דוגרה ההינדית. באותה תקופה חיו המוסלמים, הבודהיסטים וההינדים בשלום ובשיתוף פעולה, שהוביל ליצירות אמנות בתחומי המוזיקה, המחול, הציור, השירה וכן להגות פילוסופית משפיעה. מאותה תקופה ידוע אף על מקרים בהם מאמינים של שתי דתות או יותר התפללו באותו מבנה תפילה (אם כי לא ביחד).

החל משנת 1349, היה חבל הארץ נתון בידי שליטים מוסלמים, כולל המוגולים, ששלטו עד שנת 1751רנג’יט סינג, המהרג’ה של ממלכת בני הדת הסיקית כבש בתחילת המאה ה-19 את ממלכת הדוגרה מהאפגנים, הפך אותם לכפופים לו וצירף לשלטונם את שארית חבל קשמיר ואת לדאק. ב-1846 הביסו הבריטים את הסיקים ומינו מהראג’ה הודי מטעמם שישלוט בכל האזור כמקשה אחת.

הסכסוך בקשמיר לאחר חלוקת הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מתן העצמאות מהבריטים וחלוקת הודו בשנת 1947, היוו המוסלמים 77% מתושבי חבל הארץ. למרות הרוב המוסלמי, ניתן שטחה של קשמיר להודו על ידי המהראג’ה שלה, הארי סינג. בעקבות זאת החלו כוחות לא-רשמיים בתמיכת פקיסטן לפלוש לקשמיר. האו”ם הצליח להשיג הפסקת אש כשחבל הארץ מחולק דה-פקטו בין הודו (כשני שלישים, כולל עמק קשמיר העשיר והפורה יותר, כחלק ממדינת ג’אמו וקשמיר) לפקיסטן (כשליש משטח קשמיר- בשם גילגיט-בלטיסטן ואזאד קשמיר). חלקה של הודו מהווה חלק ממדינת ג’אמו וקשמיר, שהיא המדינה החמישית בגודלה בהודו, ומשתרעת על פני 222,236 קמ”ר.

בשנת 1962 השתלטה סין על החלק הצפון-מזרחי של החבל, וקראה לו בשם “אקסאי צ’ין“. ההודים והפקיסטנים נלחמו על קשמיר שוב ב-1965 וב-1971, אך כל נסיונותיה של פקיסטן לכבוש שטחים מהחלק ההודי של קשמיר עלו בתוהו. אף על פי שפקיסטן הובסה במרבית הקרבות, גורל האזור טרם הוכרע סופית והמצב גורם לאי יציבות מתמדת בין הודו לפקיסטן.

בשנת 1987 פתחו פעילים אסלאמיים במערכה לשחרור קשמיר מידי הודו, אך נכשלו בכך. בעקבות הכישלון הוכפפו חבלי קשמיר וג’אמו לשלטון ההודי באופן ישיר. אולם חרף זאת נשמר בחוקה ההודית (בסעיף 370) מעמד אוטונומי ייחודי למדינת ג’אמו וקשמיר, אשר אפשר חקיקה פנימית עצמאית, ומנע מתושבי מדינות אחרות בהודו לרכוש קרקעות או לשאת במשרות ממשלתיות במדינה זו. בעקבות זאת פרץ בחבל גל אלימות מחודש החל מראשית שנות ה-90. בין מאי ויוני 1999 אירעה בחבל מלחמת קרגיל, לאחר שחיילים ופעילים פקיסטנים חמושים עברו את קו הפסקת האש בין המדינות. בקרבות נהרגו מאות חיילים פקיסטנים והודים ובסיומם נסוגו הפקיסטנים בלחץ אמריקני לגבול הבינלאומי, והצדדים חתמו על הפסקת אש. עם זאת מעשי הטרור בחבל קשמיר לא פסקו.

הודו מאשימה את פקיסטן במימון, אימון ומתן מחסה לארגוני טרור איסלמיסטים כגון לשקאר א-טייבה המקושר לארגון אל-קאעידה, הפועלים בקשמיר ובחלקים נוספים של הודו כנגד מטרות ממשל הודיות ותיירים מערביים. תקריות גבול אלימות מתרחשות לעיתים תכופות בין הודו לפקיסטן וזו האחרונה אף הפגיזה לעיתים ערים הסמוכות לגבול כגון קרגיל.

הודו רכשה יכולת גרעינית, ואחריה הלכה בדרך זו גם פקיסטן, דבר שהחמיר את המתיחות בין המדינות והביא לחשש בעולם שהסכסוך בין שתי המדינות יגלוש למלחמה גרעינית שתשפיע על העולם כולו.

בשנת 2004 החלו הודו ופקיסטן בשיחות שלום על עתידו של החבל. ב-2006 הצהיר נשיא פקיסטןפרבז מושארף, כי מדינתו מוכנה לוותר על תביעותיה הטריטוריאליות בחבל אם תקבל הודו את תוכנית השלום שלו, הכוללת הסגת כוחות וממשל עצמי בקשמיר.[1]

בשנת 2019 הודיע שר הפנים ההודי אמיט שאה לפרלמנט כי הממשלה הפדרלית ההודית תבטל את החלקים מסעיף 370 בחוקה אשר מעניקים מעמד אוטונומי ייחודי למדינת ג’אמו וקשמיר, ובכך למעשה להכפיף לחלוטין את האזור שבשליטת הודו לממשל הפדרלי המרכזי.[2]

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשלט על ידישטחאוכלוסייה% מוסלמים% הינדים% בודהיסטים% אחרים
הודועמק קשמירכ-4 מיליון95%4%*
ג’אמוכ-3 מיליון30%66%4%
לדאקכרבע מיליון46%50%3%
פקיסטןקשמיר החופשית (אזאד קשמיר)כ-2.6 מיליון100%
גילגיט-בלטיסטןכ-1 מיליון99%
סיןאקשי צ’ין

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימלאיה

 
 
קפיצה לניווטקפיצה לחיפוש
הימלאיה (רכס הרים)
תמונה של רכס ההרים
תמונה של רכס ההרים
גובהאוורסט 8,848 מטר. הפסגה הגבוהה בעולם
מיקוםבין נפאל וסין (טיבט)
אורך הרכס2,400 ק”מ
קואורדינטות27°59′17″N 86°55′31″E
Himalayas Map.png
גבולות רכס ההימלאיה
 
הרי ההימלאיה במבט מהחלל לכיוון דרום; בקדמת התמונה – מישורי טיבט; במרכזה – הר האוורסט

הִימלאיה (מסנסקריטहिमालयः – מעון השלג) הוא רכס ההרים הגבוה בכדור הארץ. ברכס, המפריד בין תת היבשת ההודית מדרום ובין מישורי טיבט בצפון, נמצאת הפסגה הגבוהה בעולם – האוורסט; עשר מתוך ארבע-עשרה הפסגות הגבוהות בעולם (כולל האוורסט) נמצאות בהרי ההימאליה, הארבע הנוספות נמצאות ברכס הקארקוראם, כולן מעל 8,000 מטר.

רכס ההימלאיה נמצא במרכז אסיה. פסגותיו הגבוהות ביותר, בתוכן האוורסט, נמצאות לאורך הגבול בין נפאל וטיבט (השייכת לסין), בין נפאל להודו ובין סין לפקיסטן. פסגות אחרות נמצאות בהודו, בהוטן ופקיסטן.

ההימלאיה נחשב לאחד מרכסי ההרים הצעירים בעולם. התאוריה הגאולוגית המקובלת כיום היא שהרכס נוצר כשתת-היבשת ההודית, אשר לפני מיליוני שנים הייתה אינדדה באוקיינוס עד שהתנגשה באסיה והתחברה אליה; מעוצמת ההתנגשות נוצר הרכס. תת-היבשת ההודית, אשר הייתה חלק מהיבשת הקדומה פנגיאה, ניתקה ממנה לפני כ-250 מיליון שנים והחלה לנדוד צפונה בקצב של כ-15 ס”מ בשנה; ההתנגשות התרחשה לפני כ-10 מיליון שנים בלבד.

גם כיום ממשיכה הודו לנדוד צפונה בקצב של כ-2 ס”מ בשנה, תוך דחיקת רכס ההימלאיה וכתוצאה מכך – הגבהתו ההדרגתית (כחצי ס”מ בשנה). ב-10 מיליון השנים הקרובות צפויה הודו לנדוד 180 ק”מ לכיוון צפון. נדידה זו גורמת לאי-יציבות סייסמית באזור, דבר המביא לרעידות אדמה תכופות.

בהרי ההימלאיה קרחונים רבים, חלקם מהווים מקור לנהרות האזור. הנהרות הידועים אינדוסגנגס וברהמפוטרה מקורם בקרחוני ההימלאיה. הראשון זורם דרך פקיסטן ונשפך לים הערבי; השניים האחרים זורמים דרך הודו וטיבט, בהתאמה, עד שהם נפגשים בבנגלדש ונשפכים למפרץ בנגל.

לרכס ההימלאיה השפעה גדולה על האקלים באזור. הרכס מונע מהרוחות הקרות של סיביר מלנדוד דרומה להודו; כמו כן חוסם הרכס את גשמי המונסון ההודיים מלנדוד צפונה לטיבט (דבר הגורם לאזור הגובל בהימלאיה מדרום להיות גשום במיוחד).

לרכס חשיבות היסטורית ותרבותית עליונה. ההרים היוו מחסום רציני בין שתי התרבויות הגדולות – הסינית וההודית – ומנעו מהן מלהתערבב. אף כי קשרי מסחר ונדידת עמים התרחשו דרך מעברי ההרים, קשרים מועטים בלבד נוצרו בין שתי המדינות לאורך ההיסטוריה. צבאו של ג’ינגיס חאן נבלם על ידי הרכס, וכך נמנע כיבוש הודו על ידי האימפריה המונגולית.

פסגות חשובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
צילום של הר האוורסט
 
ההר הקטלני K2
 
איור המתאר את יצירת הרי ההימלאיה
שם הפיסגהשמות אחרים, כינויים ומשמעות השםגובה במטרים (m)גובה ברגלים (ft)העפלה מתועדת ראשונההערות
אוורסט“גג העולם”, סגרמטה, (בנפאלית, אם היקום).
צ’ומו לונגמה (בטיבטית, אלת אם העולם)
8,84829,035.441953ההר הגבוה ביותר בעולם. רוב שטחו נמצא בסין, אך הפסגה הגבוהה ביותר היא בנפאל.
K2פסגת גודווין-אוסטן, לאמבה פהאר, צ’וגורי, קצ’ו ודאפסאנג8,61128,2511954ההר השני בגובהו בעולם. נמצא ברכס הקארקוראם בין סין ופקיסטן.
קנצ’נג’ונגהסוואלונגמה8,58628,1691955ההר השלישי בגובהו בעולם. ממוקם בין נפאל להודו.
להוטסה“הפסגה הדרומית”8,51627,9401956ההר הרביעי בגובהו בעולם, נמצא בין נפאל לטיבט. קרוב מאוד לאוורסט.
מקלו“השחור הגדול”8,48527,7651955ההר החמישי בגובהו בעולם. נמצא בנפאל.
צ’ו אויו“אלת הטורקיז”8,18826,8641954ההר השישי בגובהו בעולם. נמצא בנפאל.
דהולאגירי“הר לבן”8,16726,7641960ההר השביעי בגובהו בעולם. נמצא בנפאל.
מנאסלו“הר הרוח”8,15626,7581956ההר השמיני בגובהו בעולם. נמצא בנפאל.
ננגה פרבט“ההר העירום”8,12626,6601953ההר התשיעי בגובהו בעולם. נמצא בצפון פקיסטן.
אנאפורנה“אלת האסיף”8,09126,5451950ההר העשירי בגובהו בעולם. ההר הכי קטלני. נמצא בנפאל.
גשרברום 1“ההר היפה”8,08026,5101958ההר ה-11 בגובהו בעולם. נמצא ברכס הקארקוראם בפקיסטן
פסגת ברוד“פסגה רחבה”8,05126,4011957ההר ה-12 בגובהו בעולם. נמצא ברכס הקארקוראם בפקיסטן.
גשרברום 2“ההר היפה”8,03526,3621956ההר ה-13 בגובהו בעולם. נמצא ברכס הקארקוראם בפקיסטן.
שישהפנגמה“הפסגה מעל מישורי הדשא”, “משכן האלוהים”8,02726,3351964ההר ה-14 בגובהו בעולם. הפסגה הגבוהה ביותר בתחומי טיבט.
גיאצ’אנג קאנגלא ידוע7,95226,0891964ההר ה-15 בגובהו בעולם נמצא בגבול נפאל – טיבט. הפיסגה הכי גבוהה בפסגות ה 7000.
גשרברום 4“ההר היפה”7,92526,0011958הפסגה ה-17 בגובהה בעולם. טיפוס טכני קשה מאוד. נמצא ברכס הקארקוראם בפקיסטן.
משרברוםמכונה גם K17,82125,6601960ההר ה-22 בגובהו בעולם. נמצא ברכס הקארקוראם בפקיסטן.
ננדה דווי“האלה נותנת הברכות”7,81625,6431936ההר ה-23 בגובהו בעולם. הפסגה הכי גבוהה הממוקמת כולה בהודו.
רקאפושי“מכוסה שלג”7,78825,5511958ההר ה-27 בגובהו בעולם. נמצא בפקיסטן, ברכס הקארקוראם.
גאנגק’אר פואנסום“הפסגה הלבנה של שלושת האחים הרוחניים”7,57024,836לא טופסההר ה-40 בגובהו בעולם. הפסגה הכי גבוהה שטרם טופסה. ממלכת בהוטן, שההר נמצא בתחומה, לא מתירה לטפס עליו.
אמא דבלאם“אם ושרשרת הפנינים שלה”6,84822,4671961נחשב בעיני רבים לפיסגה היפה בעולם. שולט על הנוף במרבית הדרך לאוורסט. נמצא בנפאל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support

אתגר הקוסם בהנחה של 79% לזמן מוגבל