ערך זה עוסק בעיר מדינה באסיה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סינגפור (פירושונים).

רפובליקת סינגפור Republik Singapura 新加坡共和国 சிங்கப்பூர் குடியரசு
דגל סמל
לחצו להגדלה
מוטו לאומי	קדימה סינגפור שבועת הנאמנות הלאומית של סינגפור
המנון לאומי	קדימה סינגפור
יבשת	אסיה
שפה רשמית	אנגלית, מנדרינית, מלאית, טמילית[1]
עיר בירה	סינגפור[2] 1°17′N 103°51′E
משטר	רפובליקה בעלת מאפיינים סמכותניים (ראו הרחבה בפוליטיקה וממשל)
ראש המדינה – נשיא – ראש ממשלה	נשיא חלימה יעקוב לי הסיין לונג
הקמה – עצמאות – תאריך	ממלזיה 9 באוגוסט 1965
ישות קודמת	מלזיה
דת	33% בודהיזם 18% נצרות 18% חסרי-דת 14% אסלאם 10% טאואיזם/הדת העממית 5% הינדואיזם[3]
שטח[4] – דירוג עולמי – אחוז שטח המים	719.20 קמ”ר  191 בעולם 1.444%
אוכלוסייה[5] (הערכה ליולי 2020) – דירוג עולמי של אוכלוסייה – צפיפות – דירוג עולמי של צפיפות	6,209,660 נפש  110 בעולם 8,634.12 נפש לקמ”ר 3 בעולם
הצגהאוכלוסייה לפי גילים
תמ”ג (PPP)[6] (הערכה לשנת 2017) – דירוג עולמי – תמ”ג לנפש – דירוג עולמי לנפש	528,100 מיליון $  38 בעולם 85,045 $ 8 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[7] (2018) – דירוג עולמי	0.935  9 בעולם
מטבע	דולר סינגפורי ‏ (SGD)
אזור זמן	UTC +8
סיומת אינטרנט	.sg
קידומת בינלאומית	65
מפת סינגפור

 

הפרלמנט של סינגפור

רפובליקת סינגפור (באנגלית: Republic of Singapore, במלאית: Republik Singapura, במנדרינית: 新加坡共和国, בטמילית: சிங்கப்பூர் குடியரசு) היא עיר מדינה בדרום-מזרח אסיה, השוכנת באי מדרום למלזיה. סינגפור מורכבת מאי מרכזי ומאיים קטנים. על אף גודלה הזעיר, לסינגפור מעמד חשוב בכלכלה העולמית, והתוצר הלאומי לנפש בה מעמיד אותה לצד מדינות המערב העשירות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

 ערך מורחב – היסטוריה של סינגפור

סינגפור התחילה את דרכה כנמל עתיק בשם טמסק. בחפירות ארכאולוגיות נמצאו באי שרידים ליישוב אורבני, ונראה שהוא היה מרכז מסחר אזורי. בימי הביניים נשלטה סינגפור בידי אימפריית סריויג’איה שמרכזה היה באי סומטרה.

במאה ה-14 נשלט האי בידי סולטנות מלאקה. בשנת 1613 נשרפה סינגפור בידי כוח צבאי של פורטוגל והתפתחותה נפסקה לזמן רב, אך המלזים נותרו אדוני האי עד 1819 וההשתלטות הבריטית. במאה ה-16 נפוץ הכינוי “סינגפורה” שמשמעותו בסנסקריט “עיר האריה”, אם כי אריות, ככל הנראה מעולם לא חיו באזור זה. השם ניתן לסינגפור על ידי סאנג נילה אוטמה, שככל הנראה ראה באזור זה טיגריס וחשב כי מדובר באריה.^[8] בעבר בימי ממלכת מג’פהיט נקרא האי גם בשם טומאסיק שמשמעו “אי הים” בשפת האי ג’אווה. שם קדום אחר לאי היה הוג’ונג טאנאה שמשמעו במאלאית “קצה הארץ”. השם בגלל מקומו של האי מעבר לקצה חצי האי מלאיה.

שגשוגה ומעמדה הנוכחי של סינגפור יכולות להיחשב, במידה לא מעטה, כתוצאה עקיפה של המלחמות הנפוליאוניות. כתוצאה מסיפוח הולנד בידי נפוליאון בשנת 1810 יצאו הבריטים, אויבי נפוליאון, בשנת 1811 למלחמה לכבוש את המושבה ההולנדית באי ג’אווה (אינדונזיה של היום). בראש המשלחת הבריטית עמד סטמפורד ראפלס (Stamford Raffles), קצין מוכשר ושאפתני שהנהיג מדיניות ליברלית-יחסית בהיותו מושל ג’אווה הבריטי.

לאכזבתו של ראפלס, אחרי מפלת נפוליאון ב-18 ביוני 1815 ב-1816 החזירה בריטניה את ג’אווה להולנדים. ראפלס, שעבד בבנק של חברת הודו המזרחית הבריטית בג’קרטה (אז בטביה), הואשם על ידי מעסיקיו ביצירת קשרים חבריים מדי עם מקומיים, והושב בגין זאת ללונדון, אך בשנת 1818 נזקקו הבריטים לנוכחותו בדרום-מזרח אסיה, בזכות הכרתו את השפה המלאית, והוא הושב לאזור, אל העיר בנגקולו שבסומטרה, שהייתה תחת שלטון בריטי. בשנת 1819 פנה ראפלס אל הסולטאן ג’והור בבקשה לקנות שטח ביצתי בדרום האי סינגפור. למרות חוסר נחת של ממשלת בריטניה, שראתה בשטח זה אזור השפעה הולנדי, מצא בו ראפלס עניין כיוון שבפועל ההולנדים לא היו בו. ראפלס הקים בסינגפורה נמל פטור ממכס, אליו החלו לנהור במהרה סוחרים מכל האזור, אשר ביקשו להימלט מן המגבלות החמורות והמסים הגבוהים שהטיל השלטון הקולוניאלי ההולנדי. בעקבות הצלחתו, העניקה הממשלה הבריטית הכרה רטרואקטיבית לפעולתו של ראפלס. כאשר עזב ראפלס את סינגפור בשנת 1823, היו שם כבר נמל גדול ועיר שהתפתחה והתרחבה במהירות. בשנת 1824 ניצלו הבריטים חוסר ערנות של הסולטאן ג’והור והשתלטו על כל האי.

מיקומה האסטרטגי של סינגפור בשער הכניסה והיציאה של מצר מלאקה, אשר בו הבחין ראפלס, הוא מהגורמים המרכזיים לשגשוגה הכלכלי כעיר נמל. נתיב השיט העובר בה הוא מהעמוסים בעולם כולו.

את הבסיס לקהילה הסינית בסינגפור הניחו עובדים עניים מסין שהקימו את הנמל בשירות הבריטים, בתקופה שבה רוב האי היה עדיין מכוסה ג’ונגל.

ב-1942 נכבשה סינגפור בידי יפן, במה שנחשב לאחד הניצחונות הגדולים שלהם בתחילת המלחמה (ווינסטון צ’רצ’יל, ראש ממשלת בריטניה, הגדיר זאת כתבוסה הגדולה ביותר של ארצו במלחמה). היפנים שהגיעו ממלאיה לא התקשו כלל לכבוש את האי, שכן כל תותחיו היו מכוונים דרומה, למצר מלאקה, ולא היה ניתן לכוונם צפונה. יפן ביצעה באי מעשי זוועה, בהאשימה את הסינגפורים בסיוע לסין. תושבים ממוצא סיני הובלו למחנות ריכוז, הובלו לחוף הים ושם נקצרו באש מקלעים. נראה שנרצחו בדרך זו כמאה אלף סינגפורים. היפנים הקימו בו גם מחנה ענק לשבויי מלחמה אמריקאים, בריטים והולנדים, שנודע בתנאיו הלא-אנושיים, שרבים מאסיריו מתו בו.

אחרי שובם של הבריטים נכשל ניסיון של הקומוניסטים לגרשם בכוח. ב-1955 על סמך המלצות ועדה בראשותו של סר ג’ורג’ ויליאם רנדל העניקו הבריטים לאי אוטונומיה. ראש הממשלה הראשון היה היהודי דייוויד מרשל.

ב-1963 הצטרפה סינגפור לברית עם מלזיה. חילוקי דעות הובילו לעצמאות סינגפור ב-1965. סינגפור הקטנה והדלה במשאבים, ארץ של פליטים שרובם הגיעו מסין ומיעוטם ממלזיה ומהודו, לא הייתה מעוניינת בפירוד, שלמעשה נכפה עליה בידי המלזים, אך תחת הנהגתו של לי קואן יו, ששלט באי עד 1990, היא הגיעה לשגשוג כלכלי מזהיר והותירה מאחור את שכנותיה העניות. על אף שבתחילה כרת ברית עם הקומוניסטים, פנה לי קוואן יו ימינה בסופו של דבר והעלה את ארצו על מסלול קפיטליסטי. גם אחרי פרישתו המשיכה מפלגתו ה-PAP להחזיק בשלטון וכמעט בכל מושבי הפרלמנט. אחד ממנהיגיה הבולטים הוא בנו, שאחרי שנים רבות בהן שימש כסגן ראש הממשלה, מונה ב-2004 לראשות הממשלה.

פוליטיקה וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש סינגפור עומד נשיא, אך סמכויותיו סמליות. את התפקידים ממלאת ממשלה שמוביל אותה מנהיג הרוב בפרלמנט.

על אף שבסינגפור מתקיימות בחירות, ובדרך כלל זוכה האופוזיציה בלמעלה מ-30% מהקולות, קשה לראות אותה כמדינה דמוקרטית.

ראשית, קביעת אזורי הבחירה היא שרירותית ונעשית בידי מפלגת השלטון ה-PAP בהתאם לצרכיה האלקטורליים, לעיתים זמן קצר לפני הבחירות. כך יוצא שעל אף שקיבלה רק שני שלישים מהקולות משתלטת ה-PAP על 80 מ-83 המושבים בפרלמנט ולעיתים אפילו על כל המושבים.

שנית, מועמדים יריבים סובלים ממסע רדיפה, שנעשה לעיתים בסיוע המערכת המשפטית. הם עלולים להיות מפוטרים מעבודתם בשל עילה כלשהי ולהיתבע תביעת דיבה בשל התבטאויות בגנות הממשלה. במקרה בולט שהיה ב-1997 הצליחה מפלגת השלטון לחסל פוליטית את אחד מיריביה הבולטים ולהבריח אותו מסינגפור כאשר בית משפט פסק שעליו לתת פיצויי עתק בגין דברים שנשא נגד הממשלה. ההתרחשות הפוליטית זכתה לתשומת לב בינלאומית ולגינוי חריף של ארגון אמנסטי. עם זאת, מערכת המשפט נחשבת להוגנת ולא מושחתת כאשר היא עוסקת בעניינים כלכליים ואישיים ולא פוליטיים.

כמו כן, אין מסתירים שאזור בחירה שבו ניצח מועמד האופוזיציה צפוי לעונש – לא יתקיימו בו שיפוצים וטיפוחו יוזנח.

העיתונות, הרדיו והטלוויזיה במדינה נשלטים לחלוטין בידי הממשלה.

יחסי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם – יחסי ישראל-סינגפור

 

המחלוקת סביב האי הסלעי פדרה ברנקה (Pedra Branca) נפתרה ב-23 במאי 2008 לטובת סינגפור

סינגפור משתדלת שלא לקומם עליה את שכנותיה המוסלמיות העניות ממנה, קרי מלזיה ואינדונזיה. ליתר ביטחון היא מטפחת את כוחה הצבאי, במטרה למנוע כיבוש מהיר של האי ולאפשר לקהילה הבינלאומית להתערב במקרה הצורך. מומחים צבאיים מישראל מעורבים בבניית הצבא הסינגפורי, ובסינגפור רואים בישראל מודל הראוי להערכה.

בין מלזיה לסינגפור שוררות מספר מחלוקות רבות שנים סביב הנושאים הבאים:

• העברת מים לסינגפור ממלזיה.
• קביעת הגבולות הימיים בין שתי המדינות.
• נתיבי התעופה בין שני השדות הבינלאומיים של המדינות.
• ריבונות על האי פדרה ברנקה השוכן 44 ק”מ מחופי סינגפור ושני איים קטנים יותר דרומית לאי. ב-2007 המקרה הוגש לבית הדין הבינלאומי לצדק ושם נפסק ב-23 במאי 2008 כי סינגפור היא הריבון של האי פדרה ברנקה ומלזיה היא הריבון של שני האיים הדרומיים. הריבונות על אי נוסף הנראה רק בשעת השפל עדיין נותרה תחת מחלוקת.
• מיקומם של מסוף מעבר הגבול המלזי שבין שתי המדינות ותחנת הרכבת המלזית הסמוכה לו.
• מניעת דמי ביטוח לאומי בשווי של 2.4 מיליארד רינגיט מלזי מעובדי מספנות סינגפור מלזיים שפוטרו בשנת 1998.

מדינת ישראל מקיימת יחסי ידידות קבועים עם מדינת סינגפור ויש לה שגרירות קבועה בעיר סינגפור.^[9]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

 ערך מורחב – כלכלת סינגפור

כלכלת סינגפור היא כלכלה מפותחת המבוססת על שוק חופשי. כלכלת סינגפור נסמכת על ייצור וייצוא מוצרי אלקטרוניקה, ביוטכנולוגיה, פרמצבטיקה, כימיקלים וכן על היותה מרכז פיננסים ומסחר חשוב. נכון לשנת 2012 סינגפור מדורגת ככלכלה השנייה הכי חופשית בעולם הן על פי מכון הריטג’^[10] והן על פי מכון פרייז’ר.^[11] כמו כן לפי שני מכונים אלו סינגפור מאופיינת בכמות המעוטה ביותר של רגולציה עסקית בעולם. נוסף על כך, בסינגפור נהוג סחר חופשי ומיסוי נמוך. מאז שנת 1961, צמחה כלכלת המדינה בקצב מרשים של כ-7.5% בשנה, והיא נמנית עם “ארבעת הנמרים של אסיה“, יחד עם הונג קונג, קוריאה הדרומית וטאיוואן. עם זאת, המיתון הכלכלי העולמי לא פסח על סינגפור, בשנת 2001 נרשמה צמיחה שלילית בשיעור של 2%, אך בשנים שלאחר מכן הכלכלה חזרה לצמוח בקצב הרגיל.

נכון לשנת 2016 התוצר הלאומי הגולמי לנפש בסינגפור הוא 84,214$, במקום ה-8 בעולם. סינגפור ידועה לטובה גם בנמלים שלה. הנמל הימי שלה הוא מהפעילים בעולם ושדה התעופה צ’נגי שבה ידוע ביעילותו וביופיו, ונבחר כנמל התעופה הטוב ביותר בעולם ב-2013. חברת התעופה “סינגפור איירליינס” נחשבת לאחת מהטובות בעולם. מחיר כלי הרכב בסינגפור הוא יקר מאוד והמיסוי הוא מהגבוהים בעולם, זאת כדי למנוע גודש רב בכבישים באי הצפוף.^[12]

כלכלתה של סינגפור נחשבת לבלתי מושחתת, ומאופיינת בתחרותיות, חריצות ופריון גבוה. אחוז האבטלה בה נמוך ועומד על כ-2%. במדינה עובדים זרים רבים המהווים כשליש מכוח העבודה.

רחוב אורצ’רד, רחוב הקניות המרכזי של סינגפור הוא אחד ממרכזי הקניות הנחשבים וההומים בעולם.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינגפור מחוברת יבשתית לעיר ג’והור בהרו שבדרום מלזיה על ידי מעבר מעשה ידי אדם. ים מפריד בינה לבין שכנתה הדרומית אינדונזיה.

המדינה שוכנת כמאה קילומטרים צפונית לקו המשווה, ולפיכך הטמפרטורה בה חמה, ולאורך כל השנה אינה מתרחקת בהרבה מ-30 מעלות והלחות עומדת על כ-100%.

לצד האי המרכזי קיימים 58 איים קטנים, שמשמשים לנופש ולתעשייה. הסינגפורים עמלים ללא הרף על הרחבת ארצם, באמצעות ייבוש ימים ויבוא אדמה מהמדינות השכנות.

בעיה אקולוגית קשה בסינגפור היא האובך שמביאה הרוח מאינדונזיה שם מקובלת שריפת יערות.

גני סינגפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

 

גני סינגפור 2014

10% משטחה של סינגפור הוקצו לפארקים ושמורות טבע. הפרקים ואזורים ירוקים אחרים מחוברים ביניהם במערכת שבילים להליכה, ריצה ורכיבת אופניים. באזורים במרכז העיר ממוקמים מספר גנים מטופחים היטב. פארק רחב ידיים משתרע על דונמים רבים, כולל בתוכו שתי חממות ייחודיות ביותר. שתיהן מתנשאות לגובה של כ-7 קומות. הן אינן מחוברות ביניהן, באף אחת מן הקומות. שתיהן מאפשרות נשימה עמוקה של חמצן טהור ונעים, הכולל ריחות ובשמי פרחים. האחת כוללת בעיקר צמחייה טרופית, ואילו השנייה מציגה צמחים מכל העולם, בשלל צבעי הפרחים מפינות שונות בתבל.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה בסינגפור מורכבת מרוב סיני, מיעוט מלזים דוברי מלאית, מיעוט הודי טמילי וכן בני פרנקאן (סינים-מאלאים), אירו-אסיאתים (בני-תערובת) ועובדים זרים רבים. הממשלה רואה חשיבות באינטגרציה מחד ובחופש תרבות ופולחן מאידך. תלמידי בי”ס רשאים לבחור ללמוד את שפת קבוצתם האתנית (ראו למטה), והממשלה מקפידה על ייצוג יחסי של כל אחת מהקבוצות בכל אחת משכונות הדיור הציבורי (שבו מתגוררים מרבית התושבים).

כשלושה רבעים מן הסינגפורים הם ממוצא סיני. מרביתם הם צאצאי מהגרים ממחוזות פוג’יין וגואנגדונג. הממשלה מעוניינת לשמור על הרוב הסיני ומודאגת מהצמיחה הדמוגרפית האיטית של הסינגפורים הסינים, לעומת הגידול המהיר יותר בקרב המלזים וההודים. לשם כך הוקם משרד ממשלתי שעניינו עידוד שידוכין. הבעיות הדמוגרפיות הבולטות הן ירידה בשיעור הנישואין והילודה, בין היתר על רקע עלייה בשיעור הנשים המשכילות והעצמאיות^[13].

שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסינגפורים שמוצאם סיני דוברים ניבים סינים שונים, בעיקר קנטונזית, הוקיין והאקה. עם זאת, בהשראת סין וטאיוואן אימצה הממשלה את המנדרינית דווקא כאחת משפתיה הרשמיות, וזו השתרשה היטב בתרבות המקומית. בנוסף לכך מדוברות השפות מלאית וטמילית, אף הן רשמיות.

אנגלית היא שפה רשמית של המדינה ותפקידה הוא לשמש כלינגואה פרנקה רשמית של דוברי כל השפות, אך למעשה מדברים רוב התושבים “סינגליש” – אנגלית אופיינית לסינגפור עם מאפיינים ומבטא סיניים מובהקים, ברמות שונות של דה-קריאוליזציה, לפי השכבה החברתית ורמת ההשכלה, עד לדרגה של אנגלית “נכונה”. נכון ל-1985 סינגליש היא שפת האם של 227,000 דוברים ילידיים וכ-3 מיליון דוברים אותה כשפה שנייה. הממשלה הסינגפורית מנסה להניא את אזרחיה משימוש בסינגליש כדי לשפר את התקשורת עם עולם דוברי האנגלית. סינגליש היא דוגמה לשפה קריאולית וככזו היא מעוררת עניין בבלשנים.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

 

החינוך הסינגפורי מבוסס על שינון ולמידת כללים יותר מאשר על יצירתיות.^{[דרוש מקור]} בשל כך מקבלים הסינגפורים דירוגים מצוינים ברבים מהמדדים החינוכיים, אך נתקלים בבעיות בכל הנוגע לטיפוח חשיבה עצמאית.^{[דרוש מקור]}

המיון למגמות לימוד בבית הספר מתחיל כבר בכיתה ד’. עם התקדמות התלמיד בלימודיו הוא ממוין לקבוצות ממוקדות יותר, כאשר עם הזמן היכולת לעבור מקבוצה לקבוצה נעשית מוגבלת יותר ויותר. התחרותיות גבוהה, וכך גם השאיפה להצטיינות. בשנת הלימודים העשירית על התלמידים לעבור בחינה מסכמת אחת. הנכשלים בבחינה לא יורשו להמשיך בלימודיהם, וחלקם עוברים לבתי ספר למקצועות טכניים, וחלקם חוזרים על הבחינה שוב. בסוף לימודי התיכון על התלמידים לעבור בחינה מסכמת שתקבע האם יוכלו ללמוד באוניברסיטה בסינגפור. מאחר שהביקוש ללימוד באוניברסיטאות בסינגפור גבוה, רבים בוחרים ללמוד באוניברסיטאות בחו”ל.

החופש האקדמי אינו נשמר, ויש תלמידים הממונים בחשאי לדווח על מוצא פיו של המרצה. קיימת ביקורת הדוקה על מחקרים העלולים להיות בעלי השלכה פוליטית.

בנוסף לאנגלית, לומדים בבתי הספר מנדרינית, מלאית וטמילית. כל תלמיד רשאי לבחור אחת מהן (על פי רוב יבחר שפה התואמת את מוצאו).

פשיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליט סינגפור במשך שנים רבות, לי קואן יו, סיפר שמחוויותיו תחת הכיבוש היפני הוא התפעל כיצד פחד יכול לפעמים להועיל להתנהלות של דברים, ואידאולוגיה זו באה, במידה מסוימת, לידי ביטוי באכיפת החוק במדינה.

הענישה בסינגפור מחמירה מאוד. העונש על החזקת סמים הוא מוות ביריה. המבצעים עבירות תנועה נענשים בקנסות גבוהים, כמו גם המשליכים פסולת ברחוב. העונש על השלכת פסולת בפעם הראשונה הוא קנס של כ-1000 דולר סינגפורי, בפעם השנייה על המואשם לעבוד כמנקה רחובות 3 חודשים. ב-1992 נחקק בסינגפור חוק נגד יריקת מסטיקים, כאשר מפר החוק צפוי לקנס של 1,000 דולר. במסגרת החוק נאסרה גם מכירת מסטיקים במדינה, ומי שנתפס נכנס למדינה עם יותר מכמה מסטיקים לשימוש עצמי, נקנס ב-600 דולר ושנת מאסר בכלא. במאי 2004 אושרה הקלה בחוק, אשר במסגרתה אושר למכור מסטיקים בבתי מרקחת בלבד, למחזיקי תעודת זהות מתאימה. העישון ברחוב גם הוא עבירה אשר קנס בצידה, ומותר רק במקומות המיועדים לכך, כגון עמדות עישון הפזורות לאורך הרחובות. מדיניות זו הביאה לתודעה אזרחית גבוהה לאיכות הסביבה ואיכות החיים, ושיעור הפשיעה בסינגפור הוא נמוך ביותר.

עונש חריג הנהוג בסינגפור הוא הצלפה פומבית בישבן. עונש זה זכה לפרסום רב כשהוא נגזר על צעיר אמריקני בגין ציור גרפיטי בחוצות העיר. בשנת 1994 הורשע הפושע המחבל במכוניות^{[דרושה הבהרה]} מייקל פטר פיי. הוא נדון לשש מלקות, ארבעה חודשי מאסר וקנס של 2,200 דולר. בעקבות פניית נשיא ארצות הברית ביל קלינטון אל שלטונות סינגפור, הופחת עונש המלקות משש לארבע.

השפלה היא כלי יעיל במלחמתם של הסינגפורים בפשע. תמונותיהם של חוטאים, גם בעבירות קלות ובמעשים הסותרים את ערכי החברה הסינגפורית, מפורסמות בעיתונות. אתר האינטרנט Straits Times Online Mobile Print אף מספק לאזרחים הסינגפורים עצמם פלטפורמה להעלות תמונות של חוטאים שנתקלו בהם ברחוב ולהביע את מחאתם.

הסינגפורים נוהגים בשמרנות מופלגת בכל מה שקשור למין. בטלוויזיה מצונזרות סצינות עם רמיזות מיניות, ואחזקת חומר פורנוגרפי אסורה בהחלט.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

 

מבט לילי על מלון “מרינה ביי סנדס“, שעל גגו בריכת שחייה פתוחה. המלון שייך לרשת לאס וגס סאנדס, בבעלות שלדון אדלסון. משה ספדיה, אדריכל המלון, זכה במדליית זהב מהמכון האמריקאי לאדריכלות^[14]

רוב המנהגים בסינגפור שאובים מאמונות סיניות. בסינגפור מקובל לבנות בתים מתוך שימת לב לעקרונות הפנג שווי. סיפורי אגדות על רוחות מלזיות וסיניות מאוד פופולריים.

רוב התושבים אינם קוברים את קרוביהם, אלא שורפים את הגופות בכבשנים. לאחר מכן הם מלקטים את העצמות וטומנים אותן בכד. כד זה מונח על מדפי בית העלמין, ושם עורכים ביקור מדי שנה באזכרה.

ריבוי הקבוצות האתניות בסינגפור, בשילוב עם הגירה מבחוץ, הוביל ליצירת חיי תרבות מגוונים ומרתקים. בין השאר מציעה סינגפור חיי לילה עשירים, מסעדות ודוכני מזון מכל העולם, מוזאונים וגנים בוטניים, ועוד. גן החיות של סינגפור נחשב לאחד הטובים בעולם.

סינגפור כתופעה ייחודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

 

מבט אחורי של פסל Merlion מרליון פארק, סינגפור, המרינה ביי סאנדס במרחק

עלייתה המטאורית של סינגפור בכלכלה העולמית, יעילותה, חריצותה וניקיונה מושכים תשומת לב עולמית בהיותם משולבים עם משטר נוקשה ודיקטטורי למחצה.

סינגפור הטביעה בנו חותם של זעזוע והרעידה בנו את המיתרים העדינים של אמונות וערכים. למי שהתחנך על ברכיה של מערכת דמוקרטית, על ערכים כמו חופש מחשבה וחופש ביטוי ודחייה עד כדי תיעוב של דיקטטורה – סינגפור מזמנת חוויה לא קלה. הצירוף של קפיטליזם עם דיקטטורה נאורה ועם הצלחה מרשימה זעזע בנו את האמונה ביתרונותיהם של הערכים שדבקנו בהם.

— “החידה הסינגפורית”, ספרם של גבי וימן וברוך נבו

 

מבט על מרליון לאור יום

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

• יהדות סינגפור

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

• לי קואן יו, מן העולם השלישי לראשון, זמורה ביתן
• גבי וימן וברוך נבו, החידה הסינגפורית, הוצאת צבעונים, 2001
• A Country Study: Singapore,edited by LePoer, Barbara L., Federal Research Division, Libarary of Congress, 1991
• מארק ג’ייקובסון, תוכנית האב של סינגפור, נשיונל ג’יאוגרפיק, גיליון 140, ינואר 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

 אתר האינטרנט הרשמי של סינגפור

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: סינגפור
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סינגפור

• הדמוקטטורה הסינגפורית – גן עדן לאנשי עסקים
• מדריך לאוכל הסינגפורי
• אתר הקהילה היהודית
• בן-גוריון של סינגפור בבלוג של אלי אשד
• אזכור עונשו של מייקל פתר פיי (באנגלית)
• סינגפור – מדריך לונלי פלנט ynet
• אתר לישראלים בסינגפור-רילוקיישן, טיולים באי, תרבות מקומית, אומנות ועוד
• אילת מאמו שי, סינגפור: גן עדן קטנטן ליהודים, באתר ynet, 14 באפריל 2015
• סיגלית בר, יום עצמאות 50 לסינגפור: בואו לחגיגה, באתר ynet, 7 באוגוסט 2015
• שי ילין‏, 50 שנה לסינגפור: ביקור קטן במדינת המיליונרים, באתר וואלה! NEWS‏, 12 באוגוסט 2015
• ענבל אורפז, 1 מכל 6 מיליונר, אסור להתחבר ל-WiFi בלי רשות – ועוד דברים שקורים רק בסינגפור, באתר TheMarker‏, 19 באוקטובר 2015
• ענבל אורפז, יותר חנויות יוקרה מחתולי רחוב, משתנות בשירותי הנשים – ועוד דברים שעדיין לא סיפרנו לכם על סינגפור, באתר TheMarker‏, 22 באוקטובר 2015
• ענבל אורפז, מדינה קטנטנה, עם 100% לחות ודירת יוקרה בפרויקט עם גנים תלויים ב-2.6 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 24 בינואר 2016
• שירי הדר, MUST: המקומות שחובה לראות בסינגפור, באתר ynet, 22 ביוני 2017
• “סִינְגַאפּוֹר“, יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי”ב, חלק ז, עמוד 191, באתר HebrewBooks
• שירות רויטרס, ‏סינגפור תאסור עלייה במספר המכוניות מפברואר 2018, באתר גלובס, 24 באוקטובר 2017
• אמנון דירקטור, להמריא לסינגפור ולנחות בעתיד, באתר מאקו, 16 בפברואר 2018
• צ’ייני קוואק, ניו יורק טיימס, מה עושים בסינגפור? 12 המלצות חמות, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2018

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]