מדינות עולם - שאלה 46
סיציליה (Sicilia בלטינית קלאסית: סיקיליה. באיטלקית: סיצ’יליה) היא האי הגדול ביותר בים התיכון, שטחו כ-26,000 קילומטר רבוע. הוא המחוז הגדול ביותר בשטחו באיטליה, אחד מחמשת האזורים האוטונומיים במדינה, ומאכלס חמישה מיליון תושבים. הערים הגדולות באי סיציליה כוללות את בירתו פלרמו (המאכלסת 700 אלף תושבים), ובירות של הנפות קטניה, מלטה מסינה, סירקוזה, טרפאני, אנה, קלטניסטה, אגריג’נטו ורגוזה. ערים מפורסמות נוספות הן צ’פלו, טאורמינה, ברונטה, קורלאונה, קלטג’ירונה, קסטלמר דה גולפו, מרסלה וטריפי. האי סיציליה שוכן מול קלבריה (המחוז שבקצה ה”מגף” של איטליה) ומופרד מאיטליה על ידי מצר מסינה. הר הגעש אטנה, הממוקם קרוב לעיר קטניה, הוא הר הגעש הגבוה ביותר באירופה והוא מתנשא לגובה 3,320 מטר. סיציליה מוקפת איים השייכים לה מבחינה מנהלתית והם האיים הליפאריים (נקראים גם האיים האאוליים) בצפון, האיים האגאדיים והאי פנטלריה במערב, האי אוסטיקה בצפון מערב ואיי פלאגי בדרום מערב. כ-93 ק”מ מדרום נמצאים האיים של מלטה, כשביניהם מפרידה תעלת מלטה. איי מלטה שייכים לרפובליקת מלטה מ-1964 (לפניה היו שייכים לאימפריה הבריטית). בשנת 1831, בעקבות פעילות געשית, עלה על פני המים האי פרדיננדיה, אך בשנת 1832 ירד מתחת למים, ובתחילת המאה ה-21 הוא נמצא בעומק של כשישה מטרים מתחת לפני הים. נהר האימרה מרידיונלה (אנ’), שאורכו 144 קילומטר, הוא הנהר הארוך ביותר בסיציליה ונשפך אל הים התיכון. בדרכו הוא חוצה שלוש נפות בסיציליה – נפת פלרמו, נפת אנה ונפת קלטניסטה – שם הוא נשפך לים התיכון. נהרות נוספים בסיציליה: נהר השימתו, באורך כ-113 קילומטרים, והנהרות סימטו (אנ’), בליצ’ה (אנ’), דיטאינו (אנ’) והפלטני (אנ’), שאורך כל אחד מהם עולה על 100 קילומטר. הנהר אלקנטרה (אנ’) במזרח האי יצר קניון מרשים בקילוחי הבזלת של הר האטנה, ובחלקו משמש כפארק גאולוגי ובוטני בשם גולה אלקנטרה. באלפיים השנים האחרונות ידועה סיציליה כמקור לחיטה. זיתים ויין הם מוצרים חקלאיים נוספים שהיא מייצאת. המכרות בנפת קלטניסטה הפכו למוקד לייצור גופרית במאה ה-19 אך גוועו בשנות ה-50 של המאה ה-20. מיקומה של סיציליה בלב הים התיכון הפך אותה ליעד כיבוש לכוחות צבאיים רבים שביקשו לשלוט על אגן הים התיכון, אלו הותירו את חותמם בתרבות הסיצילאנית זמן רב לאחר חילופי המשטרים. המקור לשמה של סיציליה הם התושבים הראשונים המוזכרים בהיסטוריה של האי, שבטי הסיקניים (ביוונית Sikanoi) והסיקוליים (ביוונית Sikeloi). תושבי האי המקוריים התבוללו בתרבות היוונית. העיר המרכזית בסיציליה בעת העתיקה הייתה סירקוסאי, כיום סירקוזה (Siracusa). סירקוסאי הייתה יישוב דורי ועירו של ארכימדס. במשך רוב שנות קיומה נלחמה נגד קרתגו. המלחמה הפונית הראשונה וכן המלחמה הפונית השנייה היו מאבק על השליטה בסיציליה בין רומא לבין קרתגו. בשנת 227 לפנה”ס הפכה סיציליה לפרובינקיה הרומית הראשונה בשם סיקיליה וגאיוס פלאמיניוס מונה למושל. סופה של סירקוסאי בא לה במלחמה הפונית השנייה כאשר הפנתה עורף לבעלת בריתה, רומא, ונשרפה. עם פיצולה של האימפריה הרומית עברה סיציליה לחזקתה של ביזנטיון, רבים מן המוסדות החוקתיים נקבעו על ידי הקיסרות המזרחית, מוסדות אלו המשיכו בתפקודם עד לסוף ימי הביניים. ב-535 הפך יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית את סיציליה למחוז ביזנטי. כאשר כוחה של האימפריה הביזנטית דעך, הכוחות הערבים של הח’ליף עות’מאן בן עפאן פלשו לסיציליה ב-652, אספו שלל רב ונסוגו לסוריה. קונסטנס השני, קיסר האימפריה הביזנטית חשב להעביר את עיר הבירה מקונסטנטינופול לסירקוסה ואף העביר לשם כך ב-660 חלק מאוצרות הממלכה לסיציליה. הוא השתמש בסיציליה כבסיס לתקיפת הלומברדים. בסוף המאה ה-7, עם הכיבוש האומיי של צפון אפריקה, נכבשה גם העיר קרתגו ושהייתם שם אפשרה לערבים לבנות מספנות ובסיס קבוע שממנו ביצעו התקפות ממושכות יותר על סיציליה. בשנת 700 לערך המוסלמים כבשו את האי פנטלריה, ורק פילוג בקרב הערבים מנע ניסיון פלישה לסיציליה. למרות הסכמי מסחר שאפשרו לסוחרים מוסלמים לסחור בנמלי סיציליה המוסלמים תקפו פעמים רבות בניסיון לכבוש את האי. האע’לבים כבשו את סיציליה מידי האימפריה הביזנטית והקימו את אמירות סיציליה המוסלמית שהתקיימה בשנים 965–1072 ובירתה הייתה פלרמו. למרות השפה הערבית והאמונה המוסלמית של הכובשים התפתחה תרבות ביזנטו-איסלמית תוך שרוב האוכלוסייה שומרת על אמונתה הנוצרית ושפתה היוונית. במאה ה-11 נכבשה סיציליה על ידי הנורמנים בהנהגתו של רובר גיסקאר ורוג’ריו הראשון– הרוזן הגדול של סיציליה. המנהיגות הנורמנית עודדה הגירה של קתולים אך לא נעשה ניסיון לנשל את האוכלוסייה המקומית הוותיקה- המוסלמים, הנוצרים אורתודוקסים והיהודים. השושלת הנורמנית הגיעה לקיצה בשנת 1194, עם הצטרפות סיציליה לקיסרות הרומית הקדושה בהנהגתו של היינריך השישי, ששלט בסיציליה בזכות היותה של אשתו קונסטנצה בתו של מלך סיציליה. בנם של היינריך וקונסטנצה פרידריך השני השפיע על שיטת הממשל בסיציליה למשך שנים רבות. ב-1266 עברה סיציליה לשלטון צרפת תחת לואי התשיעי, וב-1282 עבר השלטון לפדרו השלישי מלך אראגון, אך סיציליה שמרה על מידה רבה של ממשל עצמי. לאחר תבוסת האצילים הסיצילאנים במרד נגד ממלכת אראגון בשנת 1392 ניתנו האחוזות הגדולות לאצילים קטלונים והתהליך הדרגתי סופחה סיציליה למרותה הישרה של ממלכת ארגון, מוסדותיה העצמאיים איבדו מכוחם ושליטה בסיציליה ניתנה בידיו של המשנה למלך בשנת 1415. בשנת 1460 אוחדו באופן פורמלי ממלכת ארגון עם האיים סרדיניה וסיציליה תחת שלטונו של פרננדו השני. אחד החוקים שנאכפו בסרדיניה היה צו גירוש היהודים משנת 1492 – גירוש ספרד. במלחמת העולם השנייה, בטרם פלשו בעלות הברית לאיטליה, הם פלשו תחילה לסיציליה. המאפיה המודרנית הראשונה בעולם התפתחה בסיציליה במאה ה-19.סיציליה
Sicilia
.svg)
תמונת לוויין של סיציליה – הנקודה הלבנה מימין היא הר הגעש אטנה מדינה 
איטליהמושל רוסריו קרוצ’טה רשות מחוקקת האסיפה האזורית הסיציליאנית 
נפות במחוז אגריג’נטו
אנה
טרפאני
מסינה
סירקוזה
פלרמו
קטניה
קלטניסטה
רגוזהבירת המחוז פלרמו תאריך ייסוד 15 במאי 1946 שטח 25,832.39[1] קמ”ר גובה 3,340 מטרים ‑ הנקודה הגבוהה אטנה אוכלוסייה ‑ במחוז 4,983,478 (נכון ל־2019) ‑ צפיפות 196.43 נפש לקמ”ר קואורדינטות 37°38′33″N 14°11′34″E אזור זמן UTC+1 http://pti.regione.sicilia.it/ 
ערים ויישובים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סיציליה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדריך למטייל בוויקימסע: 
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: 
