ברזיל

 ערך זה עוסק במדינה בדרום אמריקה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ברזיל (פירושונים).

 המונח “ברזילאי” מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו ברזילי.

הרפובליקה הפדרלית של ברזיל República Federativa do Brasil
דגל סמל
לחצו להגדלה
מוטו לאומי	סדר וקידמה
המנון לאומי	ההמנון הברזילאי הלאומי
יבשת	דרום אמריקה
שפה רשמית	פורטוגזית[1]
עיר בירה	ברזיליה[2] 15°48′S 47°54′W
העיר הגדולה ביותר	סאו פאולו
משטר	רפובליקה פדרלית דמוקרטית
ראש המדינה – נשיא סגן נשיא ברזיל	נשיא ברזיל ז’איר בולסונארו המילטון מואוראו
הקמה – עצמאות – תאריך	מפורטוגל 7 בספטמבר 1822
ישות קודמת	האימפריה הברזילאית
שטח[3] – דירוג עולמי – אחוז שטח המים	8,515,770 קמ”ר  6 בעולם 0.65%
אוכלוסייה[4] (הערכה ליולי 2020) – דירוג עולמי של אוכלוסייה – צפיפות – דירוג עולמי של צפיפות	211,715,973 נפש  7 בעולם 24.86 נפש לקמ”ר 184 בעולם
הצגהאוכלוסייה לפי גילים
תמ”ג (PPP)[5] (הערכה לשנת 2017) – דירוג עולמי – תמ”ג לנפש – דירוג עולמי לנפש	3,248,000 מיליון $  8 בעולם 15,341 $ 106 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[6] (2018) – דירוג עולמי	0.761  79 בעולם
מטבע	ריאל ברזילאי ‏ (BRL)
אזור זמן	UTC -2 – -5
סיומת אינטרנט	.br
קידומת בינלאומית	55
ברזיליה ריו דה ז’ניירו סאו פאולו סלבדור פורטלזה בלו הוריזונטה קוריטיבה מנאוס רסיפה פורטו אלגרה בלם אורוגוואי ארגנטינה צ’ילה פרגוואי בוליביה פרו קולומביה ונצואלה גויאנה האוקיינוס האטלנטי ברזיל (למפת ברזיל מוגדלת)

הרפובליקה הפדרלית של ברזיל (בפורטוגזית: República Federativa do Brasil, נהגה: ברזיו [bɾaˈziw] להאזנה (מידע • עזרה)) היא המדינה הגדולה ביותר בשטחה ובאוכלוסייתה בדרום אמריקה, והחמישית בשטחה ובאוכלוסייתה בעולם.

ברזיל חולשת על שטח גדול, בין מרכז היבשת לבין האוקיינוס האטלנטי; זו המדינה המזרחית ביותר ביבשת אמריקה. ברזיל גובלת בעשר מדינות- למעשה בכל מדינות דרום אמריקה, מלבד אקוודור וצ’ילה. היא גובלת בדרום באורוגוואי, בדרום-מערב בארגנטינה, במערב בפרגוואי, בבוליביה ובפרו, בצפון-מערב בקולומביה ובצפון בוונצואלה, בגיאנה, בסורינאם ובגיאנה הצרפתית.

בברזיל אדמות חקלאות פוריות וגם יערות גשם עצומים, אשר המפורסם שבהם הוא יער האמזונאס. ניצול אוצרות הטבע של המדינה והתיעוש הנרחב שהתפתח בה, הפכו את ברזיל למעצמה כלכלית מובילה בדרום אמריקה ולמנהיגה אזורית. מדד הפיתוח האנושי של ברזיל הוא גבוה יחסית לשכנותיה, על אף הפערים החברתיים הניכרים השוררים בין שכבות החברה הברזילאית.

המדינה נקראת על שם עץ הברזיל (pau-brasil) שגָּדַל בה בשפע עד אמצע המאה ה-16 (כיום בסכנת הכחדה), שהוערך על ידי ראשוני המתיישבים האירופאים כמשאב טבע חשוב. שם העץ נגזר מן המילה “בראזה” (brasa), שפירושה בפורטוגזית “גחלת”, בהשראת הגוון הכתום–אדום של ליבת גזע עץ הברזיל.

בראשיתה, הייתה ברזיל קולוניה פורטוגלית, ואף השפה הרשמית בה היא פורטוגזית, בשונה מרוב ארצות אמריקה הלטינית, בהן השפה העיקרית היא ספרדית. בעוד האימפריה הספרדית באמריקה חולקה בין מדינות רבות, נשמרה אחדות האימפריה הפורטוגזית באמריקה תחת מדינה ענקית אחת – היא ברזיל.

 ערך מורחב – היסטוריה של ברזיל

 

פדרו אלוורש קברל, מגלה ברזיל

ההתיישבות האנושית בשטח שבו מצויה כיום מדינת ברזיל המודרנית מתחילה בהגירתם של האינדיאנים הראשונים באלף ה-6 לפנה”ס. עד המאה ה-15 אוכלסה ברזיל בשבטי נוודים למחצה, שכלכלתם התבססה על ציד, דיג, ליקוט מזון וחקלאות בלתי ממוכנת.

ברזיל התגלתה לאירופים לראשונה בשנת 1500 על ידי מגלה הארצות הפורטוגלי פדרו קברל (אף כי יש החולקים על כך ומצביעים על אחרים שגילו אותה לשיטתם לפניו), ומאז נשלטה על ידי פורטוגל והייתה למושבה פורטוגלית.

לאחר רבע מאה של ביקורים מזדמנים בלבד, גברה ההתעניינות הפורטוגזית בברזיל, וב-1534 חולקה ברזיל ל-15 קפיטניות בניהולם של אצילים אשר היו אמורים לפתח אותן. אף על פי שרק שתיים מהקפיטניות עברו תהליכי פיתוח, הוקמה בשנת 1549 נקודת ממשל פורטוגזית מרכזית בברזיל, בעיר סלבדור. המתיישבים הפורטוגלים התמקדו בתחילה בגידול קנה סוכר בקרבת חופי היבשת. הם שעבדו מיליוני אפריקאיים לעבודות אלו, ועל כן רבים מתושבי המדינה הם ממוצא אפריקאי או ממוצא אפריקאי-אירופי. במאה ה-17 ובמאה ה-18 נתגלו מרבצי זהב ויהלומים בדרום ברזיל ובמערבה. גל מחפשי זהב מפורטוגל הרחיב את האזור המיושב ואת גבולות המדינה על חשבון שטחי הספרדים.

 

“עצמאות או מוות” – פדרו הראשון מכריז על עצמאות ברזיל מפורטוגל ב-7 בספטמבר 1822, באירוע שנודע לימים כזעקת איפירנגה.

כאשר כבשה צרפת של נפוליאון את פורטוגל בשנת 1807, נמלטה משפחת המלוכה הפורטוגזית לברזיל, הכריזה על ריו דה ז’ניירו כבירת האימפריה הפורטוגזית, ונתנה לברזיל מעמד שווה לזה של פורטוגל. בשנת 1821 חזרה משפחת המלוכה לפורטוגל, וביטלה את המעמד המיוחד שהקנתה בתקופת גלותה לברזיל. יורש העצר, פדרו, שנשאר בברזיל, תמך במחאה הברזילאית, וב-7 בספטמבר 1822 הכריז על עצמאות ברזיל, באירוע שנודע לימים כזעקת איפירנגה. ב-12 באוקטובר אותה שנה, הכריז על עצמו פדרו כפדרו הראשון קיסר ברזיל, וההכתרה התקיימה ב-1 בדצמבר. רק כעבור שלוש שנים, ב-29 באוגוסט 1825, הכירה פורטוגל רשמית במדינה החדשה. בשנת 1831, נאלץ פדרו, בלחץ העם הפורטוגלי והפרלמנט שמחו כנגד שלטונו, לחזור לפורטוגל ולוותר על השלטון, ובמקומו הומלך בנו, פדרו השני, בעודו בן חמש בלבד. כעבור עשר שנים, בשנת 1841, כשהגיע פדרו השני לבגרות מספקת, הוכתר רשמית כקיסר ברזיל.

פדרו השני הביא את ברזיל להישגים כלכליים מרשימים ביותר במהלך תקופת שלטונו (1840–1889), שנודעה בכינוי “האימפריה הברזילאית“, אף על פי שבתקופה זו נלחמה המדינה על גבולותיה עם שכניה מדרום וממערב. הוא ביצע עבודות תשתית והתקין מסילות רכבת, פיתח את החקלאות בכלל ואת גידול הקפה בפרט, וכן קידם את ניצול המשאבים ביער האמזונאס.

 

מסמך שביטל את העבדות בברזיל, 1888.

בשנת 1888 בא על סיומו תהליך ארוך של ביטול העבדות בברזיל, כאשר חוק הזהב שחרר סופית את העבדים האפריקניים ממשטר העבדות. צעד זה הביא למתחים רבים עם בעלי המטעים והשררה, עד שב-15 בנובמבר 1889 הודח פדרו השני מהשלטון בהפיכה צבאית, וברזיל הוכרזה כרפובליקה פדרלית שנודעה לימים בכינוי הרפובליקה הישנה – תקופה שנמשכה עד שנת 1930. במסגרת ההפיכה, נכתבה לרפובליקה חוקה המבוססת על חוקת ארצות הברית. מאז ההכרה כרפובליקה עברו על ברזיל תקופות ארוכות של מהפכות ומרידות, שרק שנים מעטות של שקט חוצצות ביניהן.

בתחילת המאה ה-20 החליף הקפה את הסוכר כמוצר הייצוא העיקרי של ברזיל. בשנת 1930 עלה לשלטון בהפיכה הנשיא ז’טוליו ורגאס. ורגאס שלט, באופן רודני לעיתים, עד לשנת 1945. בהנהגתו לחמה ברזיל במלחמת העולם השנייה לצד בעלות הברית. תקופתו של ורגאס, הידועה בכינוי “המדינה החדשה“, הייתה תקופה של תיעוש ופיתוח, שהעבירה את מרכז הכובד הכלכלי והחברתי מהאוליגרכים יצרני הקפה בסאו פאולו ובמינאס ז’ראיס לאנשי המעמד הבינוני החדש שנוצר בערים.

 

כרזת תעמולה של “המדינה החדשה“

הפיכה צבאית הדיחה את ורגאס בשנת 1945, וחוקה דמוקרטית התקבלה ב-1946. התקופה שבין 1945 ו-1964 הייתה תקופה של תיעוש ופיתוח, אך גם של חוסר יציבות מדינית ומשבר כלכלי. ורגאס (שנבחר לכהונה שנייה בשנת 1950 והחזיק בנשיאות עד להתאבדותו בשנת 1954) נותר דמות מרכזית בפוליטיקה הברזילאית גם בשנות ה-50, ואף לאחר מותו. בשנת 1956 החליט הנשיא ז’וסלינו קוביצ’ק, לפתוח את מרכז המדינה להתיישבות מואצת. הוא העביר את בירת המדינה מריו דה ז’אנירו אל ברזיליה, עיר חדשה ומתוכננת, שנבנתה בחבל הסרטאו, בשטח מדינת גויאס, ובשנת 1960 הפכה רשמית לבירת המדינה.

במקביל החלה נדידה של איכרים אל האזורים המיוערים של צפון המדינה. השגת האדמות בוצעה על ידי בירוא שטחים עצומים מיערות העד של האמאזונאס. תהליך זה מעורר חששות כבדים לפגיעה חמורה באיכות האוויר של כדור הארץ כולו, מאחר שיערות אלו בעלי ריכוז גבוה של עצים מפיקי חמצן.

הפיכה צבאית העלתה לשלטון כת צבאית שהשליטה בברזיל משטר דיקטטורה צבאית בשנים 1964 עד 1985. משטר זה היה מבוסס על הפרה שיטתית של זכויות האדם. הפעילות המפלגתית צומצמה לפעולתן של שתי מפלגות, האחת בעד המשטר הצבאי, והשנייה מפלגת אופוזיציה, ונעשו הסדרים לשמירת “מפלגת המשטר הצבאי” שכונתה “ARENA”, כמנצחת העיקרית בכל מערכות הבחירות. הנשיא לא נבחר, כי אם מונה מקרב אנשי הכת הצבאית. תקופה זו הייתה תקופה של פיתוח כלכלי, שלעיתים גם כונה “הנס הכלכלי”, אך שקיעתה של ברזיל במשבר הנפט של אמצע שנות ה-70, ויצירתו של חוב חיצוני הולך וגדל, הביאה למשבר כלכלי, עמו נאלצו אנשי הכת הצבאית להתמודד.

בשנת 1985 העבירה הכת את השלטון לנשיא הנבחר טנקרדו נווס, אך זה מת בטרם החלה כהונתו. מהלך הדמוקרטיזציה וההתפתחות הושלם עם קבלת חוקה דמוקרטית בשנת 1988. כיום ברזיל היא דמוקרטיה פדרלית. נשיאה הראשון של ברזיל, שנבחר באופן דמוקרטי בבחירות כלליות וישירות לנשיאות, היה פרננדו קולור דה מלו, אך שמו הוכתם בפרשיות שחיתות, והוא התפטר מתפקידו בשנת 1992, באותו היום בו היה אמור הבית העליון בקונגרס, הסנאט הפדרלי, להצביע בעד הדחתו מתפקיד הנשיא. מאז בחירתו שלטו בברזיל אנשי מפלגות הימין והמרכז, עד לבחירתו של לואיס אינסיו דה סילבה (המכונה “לולה”) איש השמאל. בפני הממשל בברזיל עומדים אתגרים מורכבים – פערים גדולים, בין העשירים ושכבות הביניים מחד, שרמת חייהם דומה לזו של מדינות מתקדמות, לעניים מאידך, אשר לרובם רמת חיים דומה לזו של מדינות בלתי מפותחות. כנופיות הפשע המשגשגות בערים והגורמות להתפרצויות אלימות מעת לעת. גם שמו של סילבה הוכתם בפרשיית שחיתות בשנת 2005, אשר הביאה לערעור מעמדו. יורשתו דילמה רוסף לא פעלה להילחם בשחיתות הגואה ויחד עמו הייתה אחת הדמויות המרכזיות בחקירה של המשטרה הפדרלית “מבצע שטיפת רכב” שחשפה מעורבות חסרת תקדים של הממשל בשחיתות ואף שהנשיא ז’איר בולסונארו, שנכנס לתפקיד בינואר 2019 הבטיח להילחם בשחיתות, הוא סופג ביקורת רבה על מעשיו לבירוא האמזונס לטובת עבודות החקלאות ותעשיית העץ.

 ערך מורחב – פוליטיקה של ברזיל

לברזיל היו, החל מהקמתה, שבע חוקות. על פי החוקה האחרונה, שאושרה בשנת 1988, ברזיל היא רפובליקה פדרלית דמוקרטית, נשיאותית, ייצוגית. נשיא ברזיל הוא גם ראש המדינה וגם ראש הממשלה, במערכת רב מפלגתית. הרשות המבצעת היא הממשלה, בעוד שהרשות המחוקקת היא שני בתי הקונגרס הלאומי של ברזיל. הרשות השופטת היא עצמאית ונפרדת מהרשות המבצעת והרשות המחוקקת. ברזיל מחולקת ל-26 מדינות, ולמחוז פדרלי.

נשיאה הנוכחי של ברזיל הוא ז’איר בולסונארו, שהחליף את מישל טמר בינואר 2019.

מלבד מפלגת הפועלים, בברזיל עוד מספר מפלגות עיקריות: מפלגת המרכז המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, מפלגת הסוציאל-דמוקרטיה הברזילאית הנאו ליברלית, מפלגת העבודה הברזילאית המתויגת כמפלגת מרכז-ימין, ומפלגת העבודה הדמוקרטית השמאלית.

ראו גם: קטגוריה:ברזיל: מפלגות | רשימת נשיאי ברזיל

 

בניין הקונגרס הלאומי של ברזיל בתכנונו של אוסקר נימאייר

מבנה המדינה והפדרציה מבוסס על המודל של ארצות הברית. המערכת המשפטית כוללת בתי משפט פדרליים ובתי משפט של המדינות, ומבוססת על משפט קונטיננטלי שהובא מן המסורת הפורטוגזית אם כי בשנים האחרונות ניתנת חשיבות לתקדים.

ממשלת ברזיל היא הרשות המבצעת, ובראשה עומד נשיא ברזיל שנבחר לתקופת כהונה בת ארבע שנים, ורשאי להיבחר לתקופת כהונה אחת נוספת. הרשות המחוקקת היא שני הבתים של הקונגרס הלאומי של ברזיל. נציגי הבית התחתון, הוא בית הנבחרים של ברזיל, נבחרים אחת לארבע שנים על פי מפתח יחסי לפי גודל האוכלוסייה במדינות הפדרציה, בעוד שנציגי הבית העליון, הסנאט הפדרלי של ברזיל, נבחרים לתקופת כהונה בת שמונה שנים, שלושה מכל מדינה, ושלושה מהמחוז הפדרלי.

זכות הבחירה ניתנת לכל אזרח. ההצבעה בגילאים 16 עד 18 ולאחר גיל 70 היא רשות, ובין הגילאים 18 ו-70 חלה חובת הצבעה – פרט לנכים ולמי שאינו יודע קרוא וכתוב.

בעלי תפקידים הנבחרים בבחירות ישירות, כנשיא, מושלי המדינות וראשי הערים, נבחרים בבחירות בנות שני סיבובים. אם אף מועמד אינו זוכה לרוב, שני המועמדים שקיבלו את מרב הקולות בסיבוב הראשון, מתמודדים בשנית. הנציגים לסנאט וראשי ערים בהן פחות מ-400,000 תושבים נבחרים בבחירות בנות סיבוב אחד בהן זוכה המועמד שקיבל את מספר הקולות הגדול ביותר. הנציגים לבית הנבחרים ולמועצות הערים נבחרים בבחירות יחסיות על פי מפתח מפלגתי.

 ערך מורחב – מדינות ברזיל

 

מקטע של מערך הכבישים המהירים אימיגראנטס (Imigrantes, בעברית – מהגרים), אחד הכבישים המהירים החשובים במדינת סאו פאולו. קומפלקס זה מחבר בין העיר סאו פאולו לפראייה גרנדה, שלחופי דרום מדינת סאו פאולו, וחולף דרך עיר הנמל סנטוס.

ברזיל מחולקת ל-26 מדינות (בפורטוגזית: אסטדוס), הנהנות ממעמד פדרלי. בנוסף למדינות, קיים מחוז פדרלי אחד, שאינו שייך לאף מדינה, שבו שוכנת הבירה ברזיליה.

מדינות ברזיל הן יחידות אוטונומיות בעלות שלטון עצמי הכוללות רשויות ממשל משלהן, ואוטונומיה כלכלית יחסית. למדינות מערכת של סמלים ודגלים בדומה למערכת של הפדרציה, ברזיל. על אף האוטונומיה הניתנת לכל מדינה, שיטת הממשל במדינות זהה לזו של הפדרציה, כפי שקובעת החוקה. על פי החוקה למדינות מערכת מיסוי משלהן, והבחירות במדינות נערכות אחת לארבע שנים,

ראש הרשות המבצעת במדינות הוא המושל (governador), ו”שרי” ממשלתו הם ה”מזכירים” (secretários). לכל מדינה “מועצה מחוקקת”, ובית משפט משלה. המושלים וחברי המועצות נבחרים, אך השופטים ממונים על ידי המושל. החוקה של 1988 מעניקה למדינות את מידת האוטונומיה הרבה ביותר בברזיל מאז ימי “הרפובליקה הראשונה” (1891–1930). כתוצאה מכך רב כוחם של מושלי המדינות, ולרוב המועמדים לנשיאות הם מושלי מדינות.

כל אחד מ-27 המושלים חייב להשיג יותר מחצי מהקולות, בסיבוב ראשון או בסיבוב שני. בניגוד לרמה הפדרלית, המועצה המחוקקת כוללת בית אחד, אך חבריה נבחרים באופן דומה. בחירות ברמת המדינה מתרחשות בה בעת עם הבחירות לנשיאות ברזיל ולקונגרס. ב-2002 נבחרו למשרת המושל מועמדים משמונה מפלגות שונות, ונציגי 28 מפלגות מיוצגות במועצות המחוקקות של המדינות.

 ערך מורחב – כלכלת ברזיל

 

מבט חלקי על רובע העסקים איטאים ביבי שבסאו פאולו

 

חנוכת אסדת קידוחים של פטרוברז, חברת הנפט הלאומית של ברזיל, באוקיינוס האטלנטי, בנוכחותו של נשיא ברזיל לולה.

הודות לפיתוח מואץ וממושך בתחומי המכרות, החקלאות, התעשייה והשירותים, התוצר הלאומי הגולמי של ברזיל הוא הגבוה ביותר בין מדינות אמריקה הלטינית, אף כי עודנו נמוך בהשוואה למדינות המערב. ברזיל היא החברה הדומיננטית והחזקה ביותר בארגון המרקוסור – איגוד כלכלי של מדינות דרום אמריקה והיא חברה גם בארגון הסחר העולמי. נוכחותה של ברזיל בשווקים העולמיים הולכת ומתעצמת. תעשייתה מתבססת בעיקר על תעופה, קפה, כלי רכב, סויה, ברזל, פלדה, הדרים, הנעלה, וציוד אלקטרוני. על פי הערכות ה-CIA מ-2006 הכלכלה הברזילאית היא העשירית בגודלה בעולם על פי כוח קנייה.

בשל גודלה, רמת הפיתוח והתיעוש, וכנגזר מכך גם המצב הכלכלי, שונים באזורים שונים. מרבית תעשייתה מרוכזת בדרום המדינה ובדרום-מזרחה. צפון ברזיל הוא האזור העני ביותר במדינה, אך לאחרונה החלה מגמה של השקעות גם בו.

בשנות ה-90 המוקדמות של המאה העשרים הסקטור הבנקאי היווה יותר מ-16 אחוז מן התל”ג של ברזיל. למרות השינוי החד, השירותים הפיננסים והתעשייתיים של ברזיל מהווים מוקד משיכה לעסקים המקומיים ולעסקי חוץ רבים, בהם תאגידים אמריקנים רבים. הבורסות של סאו פאולו (בורסת סאו פאולו) וריו דה ז’ניירו עוברות תהליכי מיזוג ומגזר הביטוח עובר הפרטה.

לאחר עשורים של אינפלציה בלתי מרוסנת, החלה ברזיל ביישום תוכניתו המוצלחת של רין פלן לייצוב הכלכלה. היא הצליחה להוריד את האינפלציה במדינתה מ-5000 אחוזים בשנת 1993 ל-2.5 אחוזים בלבד בשנת 1998. בשנת 2000 עמדה האינפלציה על שיעור של 6 אחוזים. סדרה של רפורמות חוקתיות הוצעו כדי לשנות את המדיניות הריכוזית הכלכלית בה החזיקה הממשלה. הקונגרס אישר מספר שינויים כדי לפתוח את הכלכלה בפני הסקטור הפרטי ומשקיעים זרים. בסוף 2003, תוכנית ההפרטה, שכללה את הפרטת תעשיות התקשורת והפלדה במדינה, הכניסה לברזיל יותר מ-90 מיליארד דולר.

בינואר 1999 הודיע הבנק המרכזי של ברזיל שאינו מחזיק עוד בדולרים. הפיחות עזר במיתון השפל בצמיחה הכלכלית ומשך משקיעים זרים. החוב של ברזיל היווה כ-48 אחוז מהתל”ג, שיעור חוב נמוך מהציפיות, שהשיב את הביטחון למשקיעים. הכלכלה צמחה ב-4.4 אחוזים בשנת 2000 אבל בעיות עם ארגנטינה ב-2001 והתחזקות ההתנגדות למנהיג השמאל לואיס אינסיו דה סילבה שנצפה כי יעלה לשלטון, גרמו למשבר אמון בכלכלה ובשל כך להאטה כלכלית.

בצד ההתפתחות הכלכלית, לברזיל מספר אתגרים כלכליים עיקריים: אוכלוסייה גדולה מאוד מתחת לקו העוני (כ-20% מן העם הברזילאי, המהווים כ-40 מיליון איש), לעיתים עד כדי כך שאינם יכולים לרכוש או לשכור בתים משל עצמם והם חיים בשכונות ארעיות – פאבלות. בנוסף לכך, גם האבטלה גבוהה. אף על פי שבנתונים הרשמיים היא עומדת על כ-9.6%, הרי שלמחצית מכוח העבודה, המוערך בכ-97.7 מיליון איש, אין עבודה מסודרת רשמית. בנוסף, השיפור הכלכלי היחסי לא הגיע כמעט אל האזורים המבודדים של ברזיל, בהם, בשונה מהמטרופולינים המתועשים והמודרניים בערי החוף, הכלכלה נשענת בעיקר על חקלאות.

 

בברזיל תעשיית תעופה מפותחת. השקתו של מטוס מדגם E-190 של חברת אמבראר הברזילאית, יצרנית מטוסי הנוסעים השלישית בגודלה בעולם.

המגזר התעשייתי בברזיל הוא המפותח והגדול ביותר באמריקה הלטינית. הוא אחראי לשליש מהתוצר המקומי הגולמי של המדינה. התעשייה הברזילאית מגוונת, והיא כוללת מכוניות, פלדה, חומרים פטרוכימיים (ראו פטרוברז), מחשבים, מטוסים (ראו אמבראר) ומוצרים בני-קיימא. יחד עם היציבות הכלכלית הגוברת אותה מספקת “פלאנו ריאל“, עסקים פנימיים (ברזילאים) וחיצוניים (בעיקר ארצות הברית) השקיעו רבות בציוד ובטכנולוגיה חדשים.

ברזיל היא מהמובילות העולמיות בייצור אנרגיה הידרואלקטרית, כאשר הקיבולת הנוכחית עומדת על 58,000 מגה ואט. האנרגיה ההידרואלקטרית מספקת מעל 90% מהחשמל בברזיל. שני הפרויקטים ההידרואלקטריים הגדולים בברזיל הם סכר איטייפו המייצר כ-12,600 מגה וואט (נמצא על נהר הפרנה), וסכר טוקורי הנמצא בצפון ברזיל. הכור הגרעיני המסחרי הראשון בברזיל, אנגרה 1, ממוקם בסמוך לריו דה ז’ניירו, ופועל במשך יותר מ-10 שנים. אנגרה 2 נמצא בתהליכי בנייה אחרי שנים של עיכובים. בנוסף, אנגרה 3 כבר נמצא בתכנון. שלושת הכורים יחדיו יספקו כ-3,000 מגה ואט לכשתושלם בנייתם.

בברזיל קיימים גם משאבים מינרליים נרחבים – מאגרי ברזל ומנגן הם מקורות חשובים לחומרי גלם תעשייתיים. שכבות של ניקל, בדיל, כרום, בוקסיט, בריליום, נחושת, עופרת, טונגסטן, אבץ, זהב ומינרלים אחרים מנוצלות גם כן.

בעיר סאו פאולו שוכן אחד מהמכונים הביו רפואיים החשובים בעולם, אשר עוסק בין השאר במציאת נוגדני ארס שונים – מכון בוטאנאן.

ברזיל מספקת בעצמה את כל תצרוכת הנפט שלה. בנוסף, נחשבת ברזיל למדינה המובילה בעולם בניצול ביו-דלקים. בשנת 2007 התגלה^[7] לחופי ברזיל שדה נפט בממדים עצומים, גילוי העשוי להפוך אותה למעצמת נפט ולאחת מיצרניות הנפט הגדולות בעולם, בסדר גודל של ניגריה וונצואלה או סעודיה.

מצד שני החלה כלכלת ברזיל להדק בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21 את התלות בכלכלת ארגנטינה, סביב ייצור משותף של תעשיות שונות כמו תעשיית הרכב הדומיננטית בשתי המדינות. המצב גורם לכך שמהלכים פוליטיים כלכליים של מדינה אחת משפיעים באופן משמעותי גם על המדינה השכנה^[8].

על פי נתוני מכון היצוא, היקף הסחר (יבוא + יצוא, ללא הסחר ביהלומים), בין ישראל וברזיל הסתכם בשנת 2010 בכ-1.2 מיליארד דולר, עלייה של כ־29% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. בשנת 2009 הסתכם הסחר בסחורות בכ־921 מיליון דולר, ירידה של כ־37% לעומת השנה הקודמת. חרף העלייה המרשימה שהתקבלה בשנה האחרונה היקף הסחר עם ברזיל לא חזר לרמת השיא שנרשמה ערב המשבר. ברזיל היא שותפת הסחר ה-17 של ישראל בשנת 2010. בשנה זו פעלו במדינה 391 חברות ישראליות, גידול של כ-9% בהשוואה לשנה שעברה (360 חברות ב-2009). בשנת 2008 פעלו בברזיל 366 חברות ישראליות.

ברזיל היא יעד היצוא ה-11 של ישראל בשנת 2010 (לא כולל יהלומים). יצוא הסחורות הסתכם בשנת 2010 בכ־930 מיליון דולר, עלייה של כ־30% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. עקב המשבר הכלכלי העולמי והירידה בהיקפי הסחר ובהיקפי היבוא של ברזיל, רשם היצוא הישראלי למדינה ירידה חדה של כ-39% בשנת 2009 להיקף של כ-713 מיליון דולר. רובו של היבוא מישראל הוא אשלג ודשנים, שמרכזים יותר מ 80% מהיבוא השנתי.

מבחינת היקפי היבוא, ברזיל היא יעד היבוא ה-27 של ישראל בשנת 2010 (לא כולל יהלומים). בשנה זו עלה יבוא הסחורות של ישראל מברזיל בשיעור של כ-24% והוא הסתכם בכ-258 מיליון דולר. בשנת 2009 נרשמה ירידה חדה של כ-29% ביבוא הסחורות והוא הסתכם בכ-208 מיליון דולר.

בנוסף ליבוא/יצוא פועלת בברזיל חברות שירות ישראליות, בדגש על תחומי הייעוץ הביטחוני, שרותי איתור, שרותי גבייה ואבטחת מידע.

 ערך מורחב – גאוגרפיה של ברזיל

 

מפת ברזיל

ברזיל היא המדינה הגדולה בדרום אמריקה מבחינת אוכלוסייה ושטח, והחמישית בעולם. ברזיל גובלת עם כל מדינות דרום אמריקה למעט אקוודור וצ’ילה. שטחה של ברזיל – 8,514,215 קמ”ר – מהווה חלק משמעותי מיבשת דרום אמריקה. 8,456,510 קמ”ר ממנו הם שטחי יבשה ו-55,455 קמ”ר שטחי מים. השיא הרם ביותר בברזיל הוא פיקו דה נבלינה שגובהו 2,994 מטרים, והנקודה הנמוכה ביותר היא חוף המדינה לאורך האוקיינוס האטלנטי.

ברזיל גובלת (מדרום לצפון) באורוגוואי, ארגנטינה, פרגוואי, בוליביה, פרו, ונצואלה, קולומביה, גיאנה, סורינם וגיאנה הצרפתית.

אקלים המדינה הוא אקלים טרופי ברובו, אף שישנם אזורים בעלי אקלים ממוזג בדרום המדינה. נהר האמזונאס זורם בצפון המדינה ויער הגשם הגדל באגן ההיקוות של הנהר – יער האמזונאס – הוא הגדול בעולם, ומהווה מחצית משטחי יערות הגשם בעולם.

 

מפלי איגואסו הממוקמים במשולש הגבולות של ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי

ברזיל משתרעת על פני מרבית שטחה הצפון-מזרחי של יבשת דרום אמריקה. ברזיל היא המדינה החמישית בגודלה בעולם (אחרי רוסיה, קנדה, סין וארצות הברית). אורכה של ברזיל 4,395 ק”מ (“20 ‘5°16 צפון ועד “30 ’33°44 דרום) ורוחבה 4,319 ק”מ (“34 ’34°47 מערב ועד “32 ’73°59 מערב). בשל גודלה מחולקת ברזיל לשלושה אזורי זמן.

מבחינת פני השטח, מחולקת ברזיל לשלושה אזורים עיקריים: רמת ברזיל במרכז הארץ ובמזרחה, רמת גיאנה שבצפון, ושפלת האמזונאס העצומה, התופסת כ-2 חמישיות משטחה של ברזיל כולה ומשתרעת על כל רוחבה של ברזיל הצפונית, בין שתי הרמות, שבה בין השאר יער האמזונאס ונהר האמזונאס.

הרי הסיירה דל סול פרושים לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי בצפונה של המדינה, והרי הסיירה דו אספינחקו נמצאים בדרומה של המדינה. ההרים הגבוהים במדינה נמצאים ברכסי הטומוקומאקה, הפאקאריימה והאימרי בצפון ברזיל לאורך גבולותיה עם גיאנה, גיאנה הצרפתית וונצואלה (גובהם עולה על 1,200 והם מהווים 0.5% משטח המדינה). 41% משטח המדינה נמוך מ-200 מטרים. מרכזה של ברזיל היא רמה מרכזית (Planalto Central) שגובהה הממוצע כ-1,000 מטרים. מישור החוף של ברזיל נרחב ומכוסה בעיקרו ביערות טרופיים, דיונות חול ויערות מנגרוב.

 

הנוף הנשקף מהר קורקובדו בריו דה ז’ניירו, ביום מעונן קיצי בדצמבר 1997. במרכז, ניתן להבחין בהר הסוכר. ריו ממוקמת צפונית לחוג הגדי (החוצה את מדינת סאו פאולו, מעט דרומה לריו), כלומר באזור הטרופי בברזיל, בו מרובים הגשמים בעונת הקיץ. בתמונה מוצג נופה של ריו ביום מעונן טיפוסי למקום בעונה זו.

בברזיל שמונה נהרות הזורמים ממערב למזרח (או דרום מזרח) בואכה האוקיינוס האטלנטי. הגדולים בנהרות אלה הם נהר האמזונס והנהרות טוקנטינס – ארגואייה. אגני נהרות אלה מכסים מחצית משטחה של ברזיל. אגן נהר האמזונס מכיל 1/5 מכמות המים המתוקים על פני כדור הארץ.

3,615 ק”מ מנהר האמזונס מצויים בשטחה של ברזיל ולאורך תוואי ארוך זה יורד גובה פני המים בכ-100 מטרים בלבד. אל נהר האמזונס זורמים הנהרות ז’אוארי, ז’ורואה, פורוס, מדיירה, טאפאז’וס, קסינגו וטוקנטינס בחלקו הדרומי, והנהרות ברנאקו, ז’פורה, ז’ארי ונגרו בחלקו הצפוני.

הרי האנדים הם הרים “צעירים” יחסית, בניגוד לתצורות הגאולוגיות העתיקות ביותר המצויות בברזיל. 36% משטח המדינה (בעיקר מרכזה) נוצרו בעידן הפרקמבריון. שטחי המדינה שאינם חלק מרכסי ההרים הם סלעי משקע.

את שטחה של ברזיל מקובל לחלק לחמישה אזורים-גאוגרפיים עיקריים:

• צפוני (Norte) – אזור זה, ששטחו 3,869,638 קילומטרים רבועים, חופף במידה רבה את אגן האמזונס; כמשתמע מכך, בו מרוכזים מגוון גדול מאוד של צמחים ובעלי חיים, ורוב שטחו מכוסה ביער גשם טרופי. בצמחים ובגידולי האזור משתמשים לתעשיית הרפואה, וכן להכנת קינמון וגומי; כמו כן, באזור זה מתבצעת כריתה נרחבת של עצים.
• הצפון מזרחי (Nordeste) – באזור זה, ששטחו 1,561,178 קילומטרים רבועים, שורר אקלים יבש ובצורות הן דבר שבשגרה. מרבית האוכלוסייה מתגוררת במישור החוף, שבו מגדלים מטעי קנה סוכר, וכן בערים הגדולות.
• הדרום מזרחי (Sudeste) – באזור זה, ששטחו 927,286 קילומטרים רבועים, מתגוררת רוב אוכלוסיית ברזיל ובו הערים הגדולות סאו פאולו וריו דה ז’ניירו וכן מפעלי תעשייה רבים. בעבר, היה מכוסה אזור זה יער אטלנטי, אולם כיום רק כ-10% מהשטח נשארו מיוערים.
• הדרומי (Sul) – באזור זה, ששטחו 577,214 קילומטרים רבועים מתגוררים מרבית התושבים באזור החוף. באזור גדלים עצי אורן, אולם רבים מהם נכרתו. כיום, מכוסה מרבית האזור בחוות חקלאיות קטנות.
• המרכזי מערבי (Centro-Oeste) – אזור זה, ששטחו 1,612,077 קילומטרים רבועים, מכוסה כיום בסוואנה של שיחים ועשבים נמוכים. בצפון האזור מצויים יערות גשם, ובמערב – ביצות הפנטנל.

 

חלוקה לאזורי אקלים בברזיל, על פי שיטת קפן

 

שלג בסאו ז’ואקין שבמדינת סנטה קטרינה, דרום ברזיל. סאו ז’ואקים נחשבת לעיר הקרה בברזיל, עם טמפרטורת מינימום המגיעה עד לעשר מעלות מתחת לאפס

האקלים בברזיל מגוון ביותר, אף על פי שיותר מ-90% משטחי המדינה שוכנים באזור אקלים טרופי. צפון המדינה ומרכזה, הקרובים לקו המשווה, כוסו ג’ונגלים טרופיים. האזורים הדרומיים, המצויים מדרום לחוג הגדי (קו רוחב ’23°27 דרום) ניחנים באקלים ממוזג.

בברזיל חמישה אזורי אקלים מרכזיים: אקלים משווני, אקלים טרופי, אזורים צחיחים למחצה, אזורי רמה טרופית ואזורי אקלים סובטרופי.

הטמפרטורות באזורים המשווניים גבוהות ומגיעות לממוצע של מעל 25 מעלות צלזיוס (אולם לא עוברות את ה-40 מעלות). באזור המשווני אין שינויי אקלים במהלך השנה.

באזורים הדרומיים של המדינה, בחודשי החורף (יוני – אוגוסט) יורדות הטמפרטורות ובאזורים ההרריים יורד לעיתים שלג. באזור חוג הגדי, בערים סאו פאולו, בלו הוריזונטי וברזיליה האקלים ממוזג והטמפרטורות נעות בין 15 ו-30 מעלות, בממוצע. זאת בעיקר בשל מיקומן של הערים בלו הוריזונטה וברזיליה על הרמה הברזילאית, שגובהה כאלף מטרים.

ערי החוף ובהן ריו דה ז’ניירו, רסיפה וסלבדור נהנות מאקלים חם עם טמפרטורות ממוצעות בין 23 ו-27 מעלות. רוחות הסחר הפוקדות את הערים הן חזקות ביותר. האקלים בערים פורטו אלגרה וקוריטיבה הוא סובטרופי, ובחורפים ייתכנו קרות.

כמות המשקעים בברזיל משתנה בין האזורים ונעה בין 1,000 ל-1,500 מילימטרים גשם, אשר רובם יורדים בחודשי הקיץ (דצמבר – אפריל). באזור המשווני הלח מגיעות כמויות המשקעים ל-2,000 מילימטרים של גשם בשנה באזורי החוף ול-3,000 מילימטרים גשם בשנה בקרבת העיר בלם.

 

יער האמזונאס, יער הגשם הטרופי הגדול בעולם.

בברזיל עולם חי מגוון ביותר, המרוכז בעיקר באזור יער האמזונאס, שם מצויים חלק גדול ממיני בעלי החיים בכדור הארץ, לרבות בעלי חיים רבים שטרם זוהו. מעריכים כי אזור האמזונאס משמש בית לכ-2.5 מיליון זנים של חרקים, עשרות אלפי מיני צמחים וכ-2,000 מיני ציפורים ויונקים. מגוון זני הצמחייה הוא מהגבוהים בעולם; מומחים מעריכים כי קמ”ר אחד יכול להכיל מעל 75,000 סוגי עצים ו-150,000 סוגי צמחייה גבוהה. קמ”ר אחד ביער האמזונס יכול להכיל כ-90,000 טון של צמחייה חיה ולכן היער מהווה את אוסף זני הצמחייה ובעלי החיים הגדול בעולם. אחת מכל חמש ציפורים חיה ביער האמזונס. עד תחילת המאה ה-21 נתגלו כ-438,000 סוגי צמחייה המהווים עניין כלכלי או חברתי. בנהרות הזורמים ביער חיים דולפין האמזונאס ודולפין טוקושי, לוטרות ענק ומגוון עצום של דגים, בהם הפיראניה, הפיררוקו והטוקונרה. בנוסף להם ניתן למנות בין בעלי החיים בברזיל את העצלנים, ציפורי הקוליברי, דובי נמלים, עכביש נודד ברזילאי וטפירים.

בברזיל מופקים למעלה מ-70 מיליון טונות של יבול דגנים מדי שנה. תפוקה ניכרת זו של יבול מתאפשרת בזכות פוריות האדמה הגבוהה לאחר בירוא שטחים מיערות הגשם הטרופיים. משנה לשנה פוחתת פוריות הקרקע עקב כמות המזיקים הרבה וחומציות האדמה, תהליך הגורר בירוא הולך וגובר של היערות והתפשטות האדמות החקלאיות מערבה. תהליך בירוא יערות הגשם בברזיל זוכה לביקורת עולמית רבה בשל חשיבות אותם יערות למגוון הביולוגי של כדור הארץ. בתהליך בירוא היערות מושמד יער הגשם, המכיל זנים רבים של בעלי חיים וצמחים, חלקם נדירים, בהותירו אדמה צחיחה, לאחר שנים ספורות של שימוש חקלאי בשטח. בעייתיות הבירוא עלתה על סדר היום העולמי במהלך פסגת כדור הארץ שנערכה בריו דה ז’ניירו בשנת 1992.

לחץ מצד מדינות וארגונים רבים ברחבי העולם, והמשבר הכלכלי של שנת 1987, הביאו להפחתה בהיקף בירוא היערות מ-22,000 קמ”ר לשנה במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, לכ-11,000 קמ”ר בין השנים 1988–1991. תקנות חדשות של ממשלת ברזיל ואכיפתן המוגברת בשנות ה-90 הביאו להפחתה נוספת.

בעיות אקולוגיות נוספות הפוקדות את ברזיל הן זיהום האוויר החמור ותנאי הסניטציה הירודים בערי המדינה.

ראו גם: קטגוריה:ברזיל: גאוגרפיה

 

מפת צפיפות האוכלוסייה בברזיל (2007).

 ערך מורחב – דמוגרפיה של ברזיל

 

העיר סאו פאולו היא המטרופולין השנייה בגודלה בעולם ומהווה את המרכז הכלכלי, התעשייתי והעסקי החשוב בברזיל ובאמריקה הלטינית. בין מתחמי העסקים החשובים בעיר – שדרות פאוליסטה ואזור איטאים ביבי. בעיר ענף מסעדנות מפותח, משלל מטבחי תבל, הודות לגלי ההגירה הגדולים מאוד מכל העולם שנקלטו ונטמעו בה החל מסוף המאה ה-19.

 

פורטו אלגרה, בירת מדינת ריו גרנדה דו סול, הגובלת בארגנטינה ובאורוגוואי.

בטרם החלו גלי ההגירה הגדולים לברזיל במחצית השנייה של המאה ה-19, מוצאה של אוכלוסיית הברזילאים הייתה בעיקרה ממתיישבים אירופאים מוקדמים (בעיקר פורטוגזים), מאפריקנים שהביאו האירופאים כעבדים, ומבני תערובת בין אירופים לאפריקאים (מולאטים) ובין אינדיאנים (מסטיסים) (טופי וגוואראני ורבים אחרים). נישואים בין שבטיים ובין גזעיים היו נפוצים ומקובלים בברזיל מאז הניח המתיישב הפורטוגזי הראשון את כף רגלו על אדמתה. החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ברזיל הפכה ליעד הגירה למהגרים רבים ממספר מדינות, חלק גדול מהם היגרו מאיטליה, גרמניה, פורטוגל, ספרד, פולין, לבנון וסוריה (בעיקר נוצרים), יפן (ראו ברזילאים יפניים) אך גם מאוקראינה, רוסיה, ליטא, הונגריה, רומניה, ארמניה, סין וקוריאה ומעוד לא מעט מדינות. יהודים מארצות אשכנז, כמו גם ממוצא ספרדי, יצרו קהילות גדולות בברזיל, במיוחד בריו דה ז’ניירו ובמדינת סאו פאולו (ראו יהדות ברזיל).

צאצאיהם של המהגרים האירופאים, ובמיוחד הגרמנים, איטלקים ופולנים, מרוכזים בעיקר בחלק הדרומי והדרום מזרחי של ברזיל, במידה רבה במדינות ריו גראנדה דו סול, סאנטה קטרינה, פרנה וסאו פאולו. במדינות אלו, יחד עם הארצות דוברות הספרדית שלדרומה של ברזיל (ארגנטינה ואורוגוואי), יש רוב גדול לתושבים ממוצא אירופי. ביתר ברזיל, מרבית האוכלוסייה הלבנה מקורה בשושלות פורטוגזיות ותיקות יותר. במדינות הנמצאות במרכז וחלק מדרום-מזרח ברזיל, כלומר ריו דה ז’ניירו, אספיריטו סאנטו, מינאס ז’ראיס, גויאס, מאטו גרוסו דו סול והמחוז הפדרלי, מספר הלבנים כמעט שווה למספר האפרו ברזילאים והמולאטים. בצפון ברזיל, אליה הובאו עבדים אפריקנים רבים לשם עבודה במטעי קנה סוכר, הטבק והכותנה, יש רוב לצאצאי העובדים האפריקנים. העיר סלבדור נחשבת כאחת מהערים הגדולות בעולם של צאצאי ילידי אפריקה. בנוסף אנשים מוכי גורל רבים מצפון ברזיל היגרו דרומה, בעיקר למגלופוליסים ריו דה ז’ניירו וסאו פאולו ששימשו כור היתוך.

הברזילאים היפניים הם הקבוצה האסיאתית הגדולה ביותר בברזיל. למעשה, בברזיל חיה הקהילה היפנית הגדולה ביותר מחוץ ליפן. 1.5 מיליון יפנים מתגוררים בברזיל, רובם בעיר סאו פאולו.

בין הבעיות החברתיות עמן מתמודדת ברזיל ניתן למנות את תנאי התברואה והניקיון הגרועים בכפרים ובאזורים המרוחקים וכן אחוזי בערות ואנאלפביתיות גדולים יחסית באזורים אלו. בכפרים נידחים רבים החיים מתנהלים בצורה דומה לצורה שבה התנהלו לפני עשרות שנים. גם גודלה של המדינה הוא מן הגורמים אשר מביאים לבידודם של הכפרים והאזורים המרוחקים; במקרים אחדים אין כבישים ודרכי גישה נוחים בין מקומות שונים, כדוגמת האמזונאס. מזה עשרות שנים מתוקצבות תוכניות ממשלתיות לחיבור האזורים הנידחים למרכז ברזיל ולערים הגדולות.

בעיות נוספות הן קצב גידול האוכלוסייה הגדול יחסית (כ-1.04% בשנת 2006), כמו גם העוני והפערים הגדולים בין עשירים ובני מעמד הביניים לעניים. בברזיל פערי ההכנסה הם מהגדולים בעולם ותורמים לניתוק בין שכבות שונות בעם הברזילאי. בעיבורי חלק מהערים הגדולות בברזיל שוכנות פאבלות, רובעי עוני בלתי חוקיים שנוצרו עם השנים בגלל פערים אלה.

בתי הספר הראשונים הידועים לנו בברזיל נוסדו על ידי הישועים בשנת 1549. הישועים היו דומיננטיים ביותר במערכת החינוך בברזיל עד 1759 עת גורשו על ידי המרקיז של פומבל. החינוך הישועי התרכז בבניית בסיס תרבותי אירופאי משותף ובמיומנויות ספרותיות ורטוריות בפורטוגזית. מעט מאוד הושקע בחינוך מדעי, בלימוד שפות זרות ובהכשרה מקצועית. בעוד ילדי הילידים והשחורים הסתפקו בחינוך המינימלי, ילדי המעמד הגבוה זכו לחינוך המתאים לאליטה תרבותית ובניהם למדו במכללות בברזיל או נשלחו ללימודים גבוהים באירופה.

עם ייסוד הרפובליקה הברזילאית חוקק חוק חינוך חובה, אך לקח שנים רבות עד אשר יושם בפועל בכל חלקי המדינה. ב-1930 הוחל בהקמת מערכת חינוך פדרלית של ברזיל, בנוסף למערכות החינוך המדינתיות ולבתי הספר הפרטיים, אשר בשנות ה-60 היוו 9% מהחינוך היסודי ו-66% מהחינוך התיכוני. ממשלת ברזיל מפקחת על בתי הספר הפרטיים בקביעת תוכנית הלימודים ובמתן תקצוב לבתי ספר העומדים בדרישותיה. תארים של בתי ספר אשר אינם עומדים בדרישות הממשלה אינם מוכרים על ידי המדינה.

בתי הספר בברזיל מחולקים לבתי ספר יסודיים בהם לומדים שמונה שנים ובתי ספר על יסודיים בהם לומדים עוד שלוש שנים. בעבר, היו בתי הספר היסודיים חמש שנים, ועד שנות ה-50 של המאה ה-20 רק ארבע שנים, ובבתי הספר העל יסודיים למדו במשך 7 שנים, ארבע שנים במעין חטיבת ביניים הנקראת Ginasio ושלוש שנים בחטיבה עליונה הנקראת Colegio. בהמשך הוכללה חטיבת הביניים בתוך מערכת החינוך היסודית.

בסביבות 1960 למדו בבתי ספר יסודיים כמחצית מהילדים בברזיל ופחות מ-10% מהילדים למדו בבתי ספר על יסודיים. בסביבות שנת 2002 כמעט כל הילדים בגילאי 7 – 10 למדו בבית ספר יסודי, וכ-30% מהתלמידים הגיעו לרמת לימודי תיכון בגילאי 15–17. אחוזים רבים מהתלמידים בברזיל לומדים בכיתות נמוכות מההתאמה לגילם (בברזיל נהוג בסוף כל שנת לימודים לברור על פי הישגים אילו תלמידים זכאים לעלות לכיתה גבוהה יותר), כך שכשליש מהתלמידים בגילאי 15–17 עדיין רשומים ללימודים בבתי ספר יסודיים. נתון מפתיע הוא שבברזיל יש כ-43 מיליון ילדים רשומים בבתי ספר בעוד בשכבות הגיל 7–17 יש רק כ-35 מיליון ילדים^{[דרוש מקור]}. נתון זה נובע מהכמות הגדולה של תלמידים הלומדים בכיתות נמוכות מהמתאימות לגילם וכנראה מדיווחים מנופחים של מנהלי בתי ספר.

בשנת 2001 היו לאנשים ממוצא אירופאי (“לבנים“) בברזיל ממוצע של 5.75 שנות לימוד, וללא לבנים; בני תערובת או אינדיאנים, רק 4.04 שנות לימוד בממוצע. נתון זה עולה כל הזמן, בעקבות התרחבות אחוזי ההשתתפות של הילדים בלימודים בבתי ספר.

בברזיל לא מתקיימים מבחני בגרות של המדינה לקראת סיום הלימודים בבית הספר התיכון, אלא התלמידים המסיימים מקבלים תעודה המעידה על 12 שנות לימוד. מבחנים מעין תעודת הבגרות בישראל, המכונים Vestibular, נערכים במוסדות להשכלה גבוהה כמבחני קבלה.

 

האוניברסיטה הפדרלית של פרנה, האוניברסיטה הראשונה בברזיל, אשר נוסדה בשנת 1912 בעיר קוריטיבה שבמדינת פרנה.

לימודים גבוהים הגיעו לברזיל במאה ה-19. מבחינת הממשל הקולוניאלי הפורטוגזי שימשה ברזיל מקור לחומרי גלם, ועל כן רק עם עצמאותה של ברזיל, החלו לקום בה מוסדות השכלה גבוהה בהיקף נרחב. בהתאם, עד המאה ה-19 נאלצו בני העשירים להפליג לאירופה עבור לימודים גבוהים. האימפריה הברזילאית הכניסה לימודים גבוהים במשפטים, רפואה, לימודים טכניים ואמנויות, וייסדה ב-1839 מוסד להכשרת מורים.

בשנת 1912 נוסדה בברזיל האוניברסיטה הראשונה – היא האוניברסיטה הפדרלית של פרנה, הממוקמת בעיר קוריטיבה אשר במדינת פרנה שבברזיל.

בין מאות המוסדות להשכלה בברזיל נמנית גם אוניברסיטת סאו פאולו (USP), האוניברסיטה המובילה בברזיל ובדרום אמריקה. היא נחשבת למוסד האקדמי והמחקרי הטוב בברזיל, ודורגה בשנת 2007 במקום ה-94 בין האוניברסיטאות בעולם.^{[דרוש מקור]} היא אוניברסיטה ציבורית ורשומים בה כשבעים וחמישה אלף סטודנטים לתארים בוגר, מוסמך ודוקטור. הלימודים בה מוצעים בחינם, כבכל האוניברסיטאות הציבוריות בברזיל, עליהן נאסר בחוק פדרלי לגבות שכר לימוד. עם זאת, בפני תלמידים אשר אינם עומדים בתחרות העזה על כל מקום פנוי באוניברסיטה ציבורית בתמיכה כספית ממשלתית, בהן הלימודים ברמה גבוהה, נותרת האפשרות לפנות ללימודים במסגרת אוניברסיטאות ומכללות פרטיות בברזיל, אשר גובות שכר לימוד בשיעור דומה או אף גבוה מזה הנגבה על ידי האוניברסיטאות והמכללות בישראל. על כן, נוצר מצב בו סטודנטים רבים הבאים מבתים מבוססים ואף אמידים מאוד, אשר זכו לחינוך איכותי במסגרת בתי ספר פרטיים, מתקבלים לאוניברסיטאות הציבוריות הנתמכות על ידי הממשלה ואינן גובות שכר לימוד. לעומתם, רבים מהסטודנטים הנאלצים לפנות למסגרות פרטיות נאלצים לעבוד למחייתם ולמימון לימודיהם, במקביל ללימודיהם, אף במשרה מלאה. בברזיל מתקיימים לימודים גבוהים ברוב המסגרות בלימודי בוקר וערב, כדי לאפשר לסטודנטים ללמוד במקביל לעבודה לפרנסתם. כחלק מהצעדים הננקטים בברזיל כדי להקל על גישת כלל שכבות האוכלוסייה ללימודים גבוהים, נוקטות האוניברסיטאות המסובסדות אפליה מתקנת, על פי מצב חברתי-כלכלי וקבוצה אתנית. מטרת האפליה המתקנת לפצות על הפער הכלכלי והחברתי בין צאצאי מהגרים מארצות אירופה ואפריקה, שאבותיהם נהנו ממידות שונות של נגישות למשמני הארץ, עד ראשית המאה העשרים. במסגרת ההטבות הניתנות לאלו הראויים לקידום, ננקטת הקלה בסף הקבלה לאוניברסיטאות ציבוריות מסובסדות, ולחלקם מוצעים מגורים בחינם במעונות סטודנטים וארוחות מוזלות.

בעבר היו השפות המדוברות בברזיל שפות השבטים הדרום אמריקאיים המקומיים, על פי רוב ממשפחת שפות הטופי, בעיקר גוואראני וטופי עתיקה.

כיום השפה הרשמית היחידה בברזיל היא השפה הפורטוגזית והיא שגורה בפי רוב האוכלוסייה, וזאת בשונה משאר מדינות אמריקה הדרומית – בהן מדוברת הספרדית. הבדל זה נובע, כאמור, מכך שהפורטוגזים הם האירופאים הראשונים אשר יישבו את ברזיל, ולא הספרדים. הפורטוגזית היא השפה המדוברת באמצעי התקשורת (ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות), במערכת החינוך ובבתי הספר, ובאמצעותה מנוהלים גם רוב העסקים במדינה. הפורטוגזית עברה שינויים במהלך הדורות, ובמשך הזמן התפתח ניב ברזילאי של פורטוגזית, שההבדל בינו לבין הפורטוגזית ה”קלאסית” מפורטוגל, דומה להבדל בין האנגלית האמריקנית לאנגלית הבריטית; גם בתוך ברזיל עצמה קיים הבדל בין הניבים המדוברים במדינות המחוז השונות.

בברזיל, בעיקר בצפונה, יש שפות וניבים רבים שהם תוצר הכלאה בין הפורטוגזית לבין ניבים אינדיאנים מקומיים שונים. באזורים מרוחקים בדרומה של ברזיל, ישנן קהילות המדברות עדיין בניבים המקומיים מהתקופה הקודמת לגילוי ברזיל על ידי הפורטוגזים, אך בדרך כלל הם דוברים בד בבד גם פורטוגזית. מלבד שפות אלה, קיימות בברזיל מספר קהילות מהגרים הדוברים בשפת ארצם, בעיקר איטלקית, גרמנית ויפנית.

השפה האנגלית נלמדת בבתי הספר התיכוניים כשפה שנייה, אולם רוב הברזילאים אינם מיטיבים לדבר בה. גם השפה הספרדית מובנת, אך פחות מדוברת על ידי רוב דוברי הפורטוגזית.

 ערכים מורחבים – שבטים ילידים בברזיל, ברזילאים יפניים, דמוקרטיה גזעית

 

מוזיאון ההגירה של מדינת סאו פאולו, סאו פאולו.

החברה ברזילאית מתאפיינת ב”עירוב גזעי״ רב מאד, מ”יסודות” האוכלוסייה הילידה, צאצאי האפריקאים שהובאו לברזיל כעבדים וצאצאי המהגרים הרבים שהגיעו אליה – בעיקר מדרום אירופה. מבדיקות DNA של מכוני מחקר שונים עולה כי החברה הברזילאית מורכבת ממיעוט אינדיאנים-ילידים (בעיקר בני הקבוצות האתניות והשבטים טופי והגוואראני); כמו גם מבני תערובת רבים של אינדיאנים ואירופאים, המכונים Mestiço מסטיסו, בנוסף, בחברה הברזילאית נראה כי יש רוב של אירופאים לבנים (בעיקר צאצאי פורטוגלים, איטלקים, גרמנים וספרדים), ומאידך אפריקנים (בעיקר בנטו ויורובה) וכמות גדולה מאד של בני תערובת של אירופאים ואפריקניים המכונים מולאטים. מיעוט קטן מן התושבים הם אסיאנים (בעיקר ברזילאים יפניים), לבנונים וסורים. כמו כן, קיימת בברזיל קהילה יהודית לא מבוטלת.

בדרומה של ברזיל אוכלוסיית האירופאים גדולה יחסית. אחוז האירופאים יורד ככל שמצפינים ובמרכזה של ברזיל מספרם זהה לבני התערובת. בבהאיה אשר בצפון מזרח ברזיל, רוב האוכלוסייה היא מצאצאי השחורים, ובצפון רובם ממוצא אינדיאני.

על פי החוקה בברזיל משנת 1998, גזענות היא פשע חמור שעונש כבד בצידו.^[9]

עם זאת, מדי שנה מדווחים מקרים רבים של גזענות, כולל של קבוצות נאו-נאציות וגלוחי ראש וכן של קבוצות שוליים של השמאל או הימין הרדיקלים, ושנאת זרים, שנאת הומוסקסואלים, שנאת שחורים ויהודים וביטויי איבה כלפי אוכלוסיות מצפון וצפון-מזרח ברזיל העוברות לדרום בחיפוש אחר עבודה. מדווחים מדי שנה מקרים רבים של ניצול רשת האינטרנט והתקשורת הכתובה להעברת תכנים גזעניים מסוג זה.

על פי מפקד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ברזיל שנערך בשנת 2010, זוהי ההתפלגות האתנית בברזיל (שנקבעת במפקד על סמך הערכת ותשובת הנשאלים עצמם, כך שמותר להניח שאחוז הלא לבנים או ה”מעורבים” גדול יותר):

• 47% לבנים
• 43% מולאטים – בני תערובת של אפריקאים ואירופאים או בני תערובת של ילידים ואירופאים.
• 7.5% שחורים
• 1% אסייתים ומזרח תיכוניים – (בעיקר ברזילאים יפניים, הקהילה הגדולה ביותר של מהגרים ממוצא יפני מחוץ ליפן).
• 0.4% ילידים

 

רובם של הברזילאים מאמינים בנצרות לסוגיה, בעיקר נצרות קתולית. בתמונה: פסל ישו המשקיף על העיר ריו דה ז’ניירו

החוקה מאפשרת חופש דת ועל הפרדת דת מהמדינה, מה שהופך ברזיל מדינה חילונית באופן רשמי. החוק אוסר על כל צורה של חוסר סובלנות דתית, אם כי הכנסייה הקתולית נהנית ממעמד מיוחס. ברזיל היא המדינה בעלת אוכלוסיית הנוצרים קתולים הגדולה בעולם: רוב אוכלוסייתה, כ-65 אחוזים, הם קתולים. לעובדה זאת הייתה השפעה רבה על החוקים בברזיל, דוגמת אי ההכרה בגירושין עד המחצית השנייה של המאה ה-20.

 

בית הכנסת קהל צור ישראל ב רסיפה, פרנמבוקו, הבכור מבין אמריקה.

מספר הנוצרים הפרוטסטנטים בעלייה ונכון לשנת 2010 עומד על כ-22 אחוזים מהאוכלוסייה, כלומר כ-26 מיליון איש. 8% מתושבי ברזיל מגדירים עצמם חסרי דת. כמו כן חיים בברזיל כ-1.2 מיליון ערבים נוצרים וכ-900,000 מורמונים, המהווים כ-0.5 אחוזים מכלל התושבים. חלק מן האוכלוסייה אוחזים באמונות שהן שילוב בין הנצרות לגווניה לבין פולחן דרום-אמריקני מסורתי; הפולחן המקורי של השבטים הילידים הוכחד כמעט כליל.

בברזיל חיים כ-107,000 יהודים (0.065 אחוזים מהאוכלוסייה) וכ-35,000 מוסלמים (כ-0.015 אחוזים).

ברזיל היא אחת ממדינות המערב בהן הריכוז הגבוה ביותר של מאמינים בדתות ואמונות מזרח-אסייאתיות מסורתיות, כדוגמת השינטו והבודהיזם – 215,000 איש; מאמיני דתות אלה מהווים חלק ניכר מהאוכלוסייה, יחסית לחלקם במדינות מערביות אחרות. כמו כן קיימות בברזיל אמונות וצורות פולחן אפריקניות מסורתיות, כמו הקנדומבלה, ראסטפארי והמקומבה.

 ערך מורחב – יהדות ברזיל

יהודים אנוסים הגיעו לברזיל מפורטוגל זמן קצר לאחר גילויה. ב-1630, הגיעו לברזיל יהודים מהולנד. רבים מהם היו צאצאים של מגורשי פורטוגל ב-1497. ב-1636, נבנה בית הכנסת הראשון ביבשת אמריקה, בית הכנסת קהל צור ישראל בעיר רסיפה. ב-1920 גברה הגירת היהודים לברזיל עם הגבלות הכניסה לארצות הברית. בגל הגירה זה התיישבו היהודים גם בארצות אחרות בדרום אמריקה, בעיקר בארגנטינה. הגירת יהודים משמעותית נוספת התרחשה עם תום מלחמת העולם השנייה.

בברזיל חיים כ-107,000 יהודים והם מהווים חלק אינטגרלי בפוליטיקה, בספורט, באקדמיה, בתעשייה, במסחר ובכל שאר תחומי החיים בברזיל. רוב היהודים הברזילאים חיים במדינת סאו פאולו, אך ישנן קהילות יהודיות גם במדינות ריו דה ז’ניירו, ריו גראנדה דו סול ופרנה. יהדות ברזיל נחשבת למבוססת ועשירה, ורוב היהודים במדינה חיים בביטחון כלכלי.

 ערכים מורחבים – תרבות ברזיל, פולקלור ברזילאי

 

בניין במרכז ההיסטורי של העיר סלבדור שבברזיל

ברזיל היא מדינה רב תרבותית, ואוכלוסייתה ממוצאים שונים. ככזו, תרבותה מגוונת עד מאוד, וניכרות בה השפעות מאזורים ומדינות רבות. המשפיעות העיקריות הן התרבות האינדיאנית המקורית של השבטים הילידים בברזיל, תרבות קהילות העבדים האפריקניים ותרבות אירופאית, בעיקר מפורטוגל. פרט לאלו, קיימות עוד השפעות מארצות הגירה נוספות כמו איטליה, גרמניה, ספרד, יפן וארצות ערב.

המוזיקה והמחול בברזיל הם תולדה של ערוב סגנונות מרחבי העולם, אשר הובאו על ידי מהגרים מארץ מוצאם והתמזגו במרכיבי המוזיקה והריקוד של הילידים המקומיים. במיוחד ניכרות השפעות אירופאיות שהובאו בתקופה הקולוניאליסטית על ידי הכובשים הפורטוגזים, והשפעות מקצבים אפריקניים מתקופת העבדות. התוצאה היא פיוז’ן יוצא דופן בין עידון אירופאי, עצבות המלודיות הפורטוגזיות והאינדיאניות עם חספוס פראי של הקצב האפריקני. אל כל אלה הצטרפה במאה ה-20 השפעת הג’אז האמריקני שהוסיפה את הפן ההרמוני המורכב.

מוזיקת הסמבה (שלצליליה רוקדים בקרנבל) כמו גם הבוסה נובה והשורו מקורן בברזיל. הבוסה נובה, מוזיקה מרוככת ומעודנת, הושפעה מג’אז וממקצבי סמבה והצמיחה להיטים רבים, הבולט ביניהם הוא הנערה מאיפנימה שזכה לגרסאות כיסוי רבות בברזיל ובעולם. מעבר להיותן מזוהות עם ברזיל, ניכרת גם על התפתחות המוזיקה הכלל עולמית.

פרט לסמבה התפתחו סוגי מחול נוספים בברזיל, רובם קצביים וחושניים, כמו למשל הפוחו – ריקוד עממי הפופולרי במיוחד במחוזות הצפוניים, מיועד בעיקר לריקוד בזוגות, ומלווה בנגינת אקורדיון ותוף בס.

 

ז’ילברטו ז’יל, בין המוזיקאים החשובים של ברזיל, ממניחי יסודות זרם הטרופיקליה וה-MPB. נכון ל-2008, מכהן ז’יל כשר התרבות של ברזיל בממשל לולה.

הרוק הברזילאי אף משלב לעיתים את מרכיבי הרוק המוכרים עם אלמנטים מהפולקלור הברזילאי, כמו בסגנון הטרופיקליה שפרח בברזיל בשלהי שנות ה-60, אשר מעבר להיותו גרסה מקומית למהפכת הרוק העולמית, נתן ביטוי למחאה חברתית ופוליטית נגד השלטון הדיקטטורי. בברזיל מגוון יוצרים בכל תחומי הרוק, החל מלהקות רוק כבד ומטאל כגון ספולטורה ועד הרכבים המשלבים מגוון סגנונות פופ ורוק, דוגמת ההרכבים פאטו פו ועייפתי מלהיות סקסית.

האקלים הפוליטי בו שגשגה הטרופיקליה חדל להתקיים, והמוזיקה הפופולרית הברזילאית (MBP) היא כעת שילוב סוגים שונים של מוזיקת אמצע הדרך, אם כי עדיין בשילוב מרכיבים פולקלוריסטיים.

ראוי לציון גם פסטיבל רוק בריו – פסטיבל בינלאומי של מוזיקת רוק, המתקיים מדי כמה שנים בריו דה ז’ניירו (ובליסבון שבפורטוגל). הפסטיבל התקיים שלוש פעמים בריו דה ז’ניירו, בשנים 1985, 1991 ו-2001.

בין הזמרים והמלחינים הברזילאים המוכרים והמשפיעים ביותר ניתן למנות את קייטנו ולוזו, ז’ילברטו ז’יל, מילטון נסימנטו, שיקו בוארקי, מריה בתניה (אחותו של ולוזו), דוריבאל קאיימי, אליס רז’ינה, סימוני, גל קוסטה, דז’וואן, קסיה אלר, נארה לאאו, אסטרוד ז’ילברטו וכן את אנטוניו קרלוס ז’ובים, ויניסיוס דה מוראיס וז’ואו ז’ילברטו, אבות הבוסה נובה, ואת הייטור וילה לובוס (מלחין בסגנון קלאסי). במכירות התקליטים בברזיל מוביל הזמר רוברטו קרלוס.

הקרנבל הססגוני המתקיים מדי שנה ברחבי ברזיל ומושך אליו רבבות תיירים מרחבי העולם, מהווה תצוגה מרהיבה של מגוון המחול והמוזיקה העממיים המקומיים בתהלוכות רחוב מרהיבות של בתי הספר לסמבה, הכוללות ריקודי סמבה וסגנונות ריקוד מקומיים אחרים, תלבושות ססגוניות וחושפניות ומוזיקה קצבית.

ראו גם: קטגוריה:מוזיקה ברזילאית | קטגוריה:מוזיקאים ברזילאים | קטגוריה:להקות ברזילאיות

 ערך מורחב – מטבח ברזילאי

 

הפייז’ואדה, המאכל הלאומי של ברזיל (במרכז), ומסביבה מספר מנות צדדיות נפוצות.

המטבח הברזילאי, ככלל התרבות הברזילאית, מורכב מהשפעות שהביאו איתם מהגרים מארצות מוצאם, העיקריים שביניהם: פורטוגל, גרמניה, אפריקה, ארצות המזרח התיכון (בעיקר סוריה ולבנון), אך כולל גם השפעות מהשבטים הילידים. שילוב זה יצר סגנון בישול לאומי, שלמרות היותו כזה שומר על הבדלים בטעמים ובסוגי המאכלים, וזאת בשל שטחה הגדול של ברזיל.

הפייז’ואדה (בפורטוגזית feijoada), הוא תבשיל קדירה המורכב בעיקר משעועית שחורה, מאורז לבן ומבשר חזיר טחון, ונחשב למאכל הלאומי של ברזיל. מאכל זה, שנוצר כתוצאה מהשפעות אירופאיות שהביאו איתם הפורטוגזים, נפוץ גם בארצות אחרות שהיו קולוניות פורטוגזיות. לצד הפייז’ואדה, הקשאסה – סוג משקה המיוצר מקנה סוכר ומקורו בעבדים האפריקניים, נחשב למשקה הלאומי של ברזיל.

בין סוגי משקאות אחרים הנפוצים בברזיל, מלבד המשקה הלאומי, ניתן למנות את הקפיריניה – קוקטייל מסורתי העשוי מתערובת של קשאסה, ליים, סוכר וקרח, וגם את הגוארנה – משקה קל בטעם פרי הגוארנה – הנפוץ מאוד בברזיל.

במטבח הברזילאי מספר מצרכים עיקריים המופיעים במגוון רב של מאכלים: בשר (עוף או בקר), שעועית (בעיקר שחורה), ירקות שורש וירקות אחרים, קמח מאניוק (manioc), ותבלינים פיקנטיים שונים, כמו גם אורז, תפוחי אדמה ואגוזים. ככלל, נפוצים במטבח הברזילאי תבשילי קדירה ונזידים רבים. פירות טרופיים הנפוצים בברזיל כמו הגוארנה, אסאי, קופואסו, מנגו, פפאיה, קקאו, קשיו, גויאבה, פסיפלורה, אננס וספונדיאס (אנ’) משמשים להכנת משקאות, שוקולדים וגלידות. חלק מהמאכלים הברזילאים הם תוצר של מאכלי דלות ועוני שיצרו העבדים האפריקנים שהובאו לברזיל; כשחסרו להם חומרים איכותיים לבישול הם הרכיבו תבשילי קדירה המכילים מרכיבים שונים. מרכיבים אלה אינם בנמצא בכל המאכלים הברזילאים, אך הם נפוצים ברבים מהם. באזורים שונים מכינים לעיתים מאכלים דומים בסגנונות תיבול והכנה שונים.

 

ריקוד קפואירה בפארק ציבורי בפורטו אלגרה.

הספורט הנפוץ ביותר בברזיל הוא הכדורגל, המשוחק על ידי כל חלקי העם; החל מעשירים ועד דיירי שכונות עוני כגון הפאבלות ואף בקרב כל המגדרים, גברים ונשים. ברזיל ידועה בעולם כולו בכדורגלנים אשר יצאו מתוכה, ביניהם ניתן למנות את פלה, גארינצ’ה, סוקרטס, זיקו, רומאריו, ריבאלדו, רונאלדו, רונאלדיניו וניימאר, משחקני הכדורגל הטובים ביותר בכל הזמנים.

נבחרת ברזיל בכדורגל היא היחידה שהשתתפה בכל המונדיאלים והיא שיאנית הזכיות כאשר לזכותה חמישה גביעי עולם בשנים: – 1958, 1962, 1970, 1994 וב-2002. גם אצטדיון המרקנה, מהגדולים בעולם, נמצא בריו דה ז’ניירו אשר בברזיל. היא אירחה את המונדיאל פעמיים, ב-1950 וב-2014.

סוגי ספורט נוספים הנפוצים בברזיל הם הכדורעף וכדורעף חופים, המשוחקים בעיקר בקרבת חופי הים במדינה; בפרט אלו של ריו דה ז’ניירו. משחקים נוספים הם גרסאות מקומיות, מעין שילוב בין כדורגל לכדור-חוף וכדור-עף. נבחרות הכדורעף וכדורעף החופים של המדינה מצליחות גם הן, באופן יחסי, בתחרויות בינלאומיות.

גם ענפי ספורט אחרים נפוצים בברזיל. נבחרתה הכדורסל הלאומית של ברזיל זכתה פעמיים באליפות העולם בכדורסל; בשנת 1959 ובשנת 1963. שחקן הכדורסל הברזילאי אוסקר שמידט נחשב אחד מטובי הכדורסלנים ששיחקו בשנות השמונים והתשעים.

גם משחק הטניס נעשה נפוץ במדינה, בעיקר מתחילת שנות האלפיים, וזאת, בין השאר, בעקבות דירוגו הממושך של שחקן הטניס הברזילאי גוסטבו קוורטן בצמרת הטניס העולמי וזכייתו שלוש פעמים באליפות צרפת הפתוחה בטניס; בשנים 1997, 2000, ו-2001.

תחומי הספורט המוטורי, בעיקר מרוצי אופנועים ומרוצי מכוניות, אהודים ונפוצים בברזיל מזה זמן רב. ברזיל הוציאה מקרבה מספר זוכים בתחרות פורמולה 1: אמרסון פיטיפאלדי בשנים 1972 ו-1974, נלסון פיקה בשנים 1981, 1983 ו-1987, ואיירטון סנה, אשר נהרג בתאונת מרוץ. סנה נחשב לאחד מנהגי הפורמולה 1 הטובים ביותר בכל הזמנים וזכה בברזיל להערצה המונית.

בתחום האתלטיקה הקלה היו לברזיל מספר הישגים לאורך השנים. במיוחד בולטים בתחום קופצי הקפיצה המשולשת. הבולטים מביניהם הם: אדהמר דה סילווה אשר שלט בתחום בשנות החמישים וזכה בשני משחקים אולימפיים במדליות זהב, וז’ואאו קרלוס דה אוליווירה אשר החזיק בשיא העולמי בקפיצה משולשת מ-1975 ועד 1985.

מספר סוגים של אמנויות לחימה שפותחו בברזיל נפוצו ונעשו לאהודים גם בשאר רחבי העולם, בהם ניתן למנות את הולה טודו (Vale tudo), ג’יו ג’יטסו ברזילאי, והמוכרת מכולם – הקפואירה.

הכוחות המזוינים של ברזיל

זרועות צבא ברזיל חיל האוויר הברזילאי חיל הים הברזילאי עיטורים ומבנה פיקודי עיטורי הכוחות המזוינים של ברזיל דרגות הכוחות המזוינים של ברזיל היסטוריה צבאית היסטוריה צבאית של ברזיל היסטוריה של ברזיל

 ערך מורחב – הכוחות המזוינים של ברזיל

הכוחות המזוינים של ברזיל מורכבים מארבע זרועות:

• צבא ברזיל – הזרוע היבשתית, הוא מן הצבאות העוצמתיים ביבשת דרום אמריקה
• חיל הים הברזילאי, שהוא העוצמתי ביותר בדרום אמריקה, ומחזיק ספינות טילים, משחתות, פריגטות ואף נושאת מטוסים אחת
• חיל האוויר הברזילאי המחזיק מטוסי סיור, תקיפה ותובלה
• המשטרה הפדרלית הברזילאית.

גיל הגיוס לצבא הוא, כמו בישראל, 18, ובברזיל כ-313,000 חיילים כשירים בגילאים 15–49, נכון לשנת 2000. תקציב הכוחות המזוינים הוא 13,408 מיליארד דולר אמריקני, שהם כ-1.9% מהתוצר הלאומי גולמי.

מלבד הכוחות המזוינים של ברזיל, סוכנות הביון הברזילאית (Agência Brasileira de Inteligência), ממשיכת דרכו של שירות המידע הלאומי הידוע לשמצה שהתפרק עם כינון המשטר הדמוקרטי, היא האחראית לתכנן, לבצע, לבקר ולתאם על מבצעי הביון במדינה, בנוגע לאיומים פנימיים או איומי חוץ.

לברזיל גם תוכנית חלל משלה, שבמסגרתה שוגרו מספר רקטות וגשושיות אל החלל. תוכנית החלל הברזילאית הייתה בשליטה הצבא עד שנת 1994, אז, בעקבות לחץ מצד ארצות הברית, היא הופרטה ונעשתה לאזרחית, ושמה שונה לסוכנות החלל הברזילאית.

• קרנבל ברזילאי
• אדריכלות בברזיל
• סוכנות החלל הברזילאית
• תחבורה בברזיל

 אתר האינטרנט הרשמי של ברזיל

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: ברזיל
מדריך למטייל בוויקימסע: ברזיל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברזיל

עיינו גם בפורטל:
	פורטל אמריקה הלטינית

• אתרו הרשמי של נשיא ברזיל (בפורטוגזית)
• אתרם הרשמי של מחוזות ברזיל (באנגלית ופורטוגזית)
• אתר משרד התרבות הברזילאי

• סקירה כלכלית על ברזיל והסחר עם ישראל באתר מכון היצוא
• Curitiba Brazil (גרסה אנגלית)
• ברזיל באתר גרינגו
• מידע על התרבות הברזילאית
• מידע פוליטי-חברתי מקיף על ברזיל, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
• ברזיל, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)

• תמונות מברזיל
• ברזיל – תמונות נוף וטיילים
• צילומי לווין של ערי ברזיל הראשיות
• טיול וירטואלי ברבות מערי ברזיל

• ברזיל בוויקיטיולים
• ברזיל – מידע תיירותי רב באתר ynet
• אתר תיירות ברזילאי
• מידע רב על תיירות בברזיל
• מידע תיירותי על ברזיל
• מידע שימושי למטיילים בברזיל
• ד”ר גילי חסקין, ‏כתבות והמלצות לתכנון טיול בברזיל, באתר GoTravel