סיישל

	הרפובליקה של סיישל; Republic of Seychelles; Repiblik Sesel; République des Seychelles
דגל	סמל
	לחצו להגדלה
מוטו לאומי	הסוף מכתיר את היצירה
המנון לאומי	המנון סיישל
יבשת	אפריקה
שפה רשמית	אנגלית, קריאולית סיישלית, צרפתית
עיר בירה; (והעיר הגדולה ביותר)	ויקטוריה; 4°37′S 55°27′E
משטר	רפובליקה
ראש המדינה; – נשיא	נשיא; דני פאורה
הקמה; – עצמאות; – תאריך	; מבריטניה; 29 ביוני 1976
ישות קודמת	האימפריה הבריטית
שטח; – דירוג עולמי; – אחוז שטח המים	455 קמ”ר ; 199 בעולם; זניח
אוכלוסייה; (הערכה ליולי 2020); – דירוג עולמי של אוכלוסייה; – צפיפות; – דירוג עולמי של צפיפות	; 95,981 נפש ; 197 בעולם; 210.95 נפש לקמ”ר; 63 בעולם
	הצגהאוכלוסייה לפי גילים
	הצגהאוכלוסייה לפי גילים
תמ”ג (PPP); (הערכה לשנת 2017); – דירוג עולמי; – תמ”ג לנפש; – דירוג עולמי לנפש	; 2,750 מיליון $ ; 190 בעולם; 28,652 $; 70 בעולם
מדד הפיתוח האנושי; (2018); – דירוג עולמי	; 0.801 ; 62 בעולם
מטבע	רופי סיישלי ‏ (SCR)
אזור זמן	UTC +4
סיומת אינטרנט	.sc
קידומת בינלאומית	248

חוף באי מאהה שבסיישל

הרפובליקה של סיישל (באנגלית: Republic of Seychelles, בקריאולית: Repiblik Sesel, בצרפתית: République des Seychelles) היא מדינת איים באוקיינוס ההודי, 1,600 קילומטר מזרחה מיבשת אפריקה, צפון מזרחית למדגסקר. מדינות איים סמוכות: מאוריציוס, וראוניון (שייך לצרפת) מדרום והמלדיביים מצפון מזרח. סיישל חברה באיחוד האפריקאי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שסביר להניח ששייטים ערבים נתקלו באיים עוד קודם, העדות המתועדת הראשונה על האיים היא של שייטים פורטוגזים בשנת 1505. הם שימשו במשך שנים בעיקר שודדי ים כנקודת עגינה בין אסיה לאפריקה. בשנת 1756 תפסו הצרפתים את האיים וכינו אותם על שם שר האוצר הצרפתי דאז, ז’אן מורו דה סיישל.

הבריטים נאבקו עם הצרפתים על השליטה בסיישל בין השנים 1794 ו-1811 עד שלבסוף האיים עברו אליהם בשנת 1814. סיישל הפכה להיות מושבה של הכתר הבריטי. רק בשנת 1976 ניתנה עצמאות לאיים שנשארו חלק מחבר הלאומים הבריטי. ב-1977 לאחר הפיכה, מינה את עצמו ראש הממשלה לנשיא והמפלגה הדמוקרטית הוגדרה כלא חוקית. עד 1992 הייתה סיישל מדינה סוציאליסטית בעלת מפלגה אחת. מאז סיישל היא דמוקרטיה.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא סיישל שהוא גם ראש המדינה וגם ראש הממשלה נבחר אחת לחמש שנים. הנשיא הנוכחי הוא דני פור (מאז ה-16 באוקטובר 2016). הקבינט, שאותו ממנה הנשיא זוכה לאישור בית המחוקקים.

בית המחוקקים מורכב מ-34 חברים ש-25 מתוכם נבחרים ישירות והשאר נבחרים לפי חלוקה מפלגתית.

הממשל בסיישל ריכוזי מאוד והוא שולט גם ברוב הקרקעות, המפעלים והיצוא והיבוא שנעשים למדינה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז עצמאותה בשנת 1976 וההפיכה בשנת 1977 הואץ הגידול בתוצר הלאומי הגולמי מתוצר לנפש של 3,000$, עד לכ-$21,500 (ב-2010). הגידול החד הזה היה תוצאה של הפיכת כלכלת האיים מכלכלה המבוססת על חקלאות לכלכלה מודרנית המבוססת על תיירות בכלל ועל תיירות יוקרה בפרט. עוד בשנות ה-70 החליט הרודן פרנס-אלברט רנה להפוך את מדינתו לאתר תיירות לעשירי העולם. לצורך זה עודדה הממשלה גופים תיירותיים בינלאומיים להשקיע במלונות והכשירה כח אדם מתאים. כיום סיישל מושכת אליה תיירים אמידים והיא יקרה מיעדים דומים. התלות הגדולה בתיירות פגעה בסיישל בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה והמשבר שבא לאחר פיגועי 11 בספטמבר. לפיכך החלה הממשלה לפתח ענפי חקלאות ותעשייה ובייחוד את ענף הדיג. בשנים 1998–2001 חלה האטה בצמיחה של סיישל עקב המשבר בתיירות והאטה בשוק הטונה. גם מדיניות מטבע החוץ והמדיניות המוניטרית והפיסקלית המהודקת פגעה בקצב הצמיחה. ערך הדולר והאירו בשוק השחור הוא פי שניים משערם הרשמי. לסיישל חוב לנפש לבנק העולמי שהוא מהגבוהים בעולם וכלכלתה נמצאה בדירוג סיכון גבוה. המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 פגע מהותית בכלכלת סיישל, אך זו התאוששה תוך שנתיים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארכיפלג של סיישל מכיל 115 איים שמתוכם רק 33 מאוכלסים. האי הראשי הוא מאהה (Mahé) ובו מצויה הבירה ויקטוריה ומתגוררת רוב האוכלוסייה. לצידו ישנם מספר איים קרובים כמו פרסלין (Praslin) ולה-דיג (La Digue). כל האיים הללו הם איי גרניט ובהם גבעות המתנשאות לגובה של 914 מטר.

שאר המדינה מורכב ממספר קבוצות של איי אלמוגים ביניהם אטול אלדברה, פרקוור ואמירנט. קבוצות אלו כמעט אינן מאוכלסות, והן משמשות בעיקר כשמורות טבע ואתרי צלילה.

מזג האוויר בסיישל הוא טרופי ומכיל לחות רבה מהאוקיינוס. עונת המונסונים היא בדרך כלל הקרה והגשומה יותר והיא נמשכת ממאי עד ספטמבר. בכל עונות השנה הטמפרטורה המקסימלית באי המרכזי היא בין 28 ו-30 מעלות צלזיוס והטמפרטורה המינימלית היא 24 מעלות צלזיוס.

מכיוון שסיישל נמצאת צפונית לחגורת הטייפונים, הים בה רגוע רוב עונות השנה. גם הטמפרטורה שלו מתאימה לרחצה רוב השנה ולא יורדת מ-24 מעלות.

שני אתרים בסיישל הוכרזו על ידי אונסק”ו כאתרי מורשת עולמית:

אטול אלדברה (הוכרז כאתר מורשת בשנת 1982) – המורכב מארבעה איי אלמוגים המקיפים לגונה רדודה. קבוצת האיים מוקפת בשונית אלמוגים. בשל בידודה הוגנה אלדברה מפני האדם, וחיה בו אוכלוסיית צבי ענק המונה 152,000 פרטים. (הגדולה בעולם).
שמורת הטבע ואלה דה מה (1983) – בלב האי פרלין. השמורה כוללת את עצי הדקל בעלי הזרע הגדול בעולם.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל תושבי סיישל הגיעו אליה ב-500 השנה האחרונות. יש ביניהם אירופים, בני עמים אפריקאים שהובאו כעבדים, הודים וסינים. בגלל האינטגרציה שהתרחשה באי לאורך השנים אין בו קבוצות אתניות נפרדות אלא רוב האוכלוסייה היא בת תערובת, קריאולית. יהודי סיישל גורשו לאחר ההפיכה ב-1977 וכל אדמותיהם ורכושם נלקחו על ידי הממשלה.

ההשפעה הצרפתית הביאה לכך שרוב תושבי סיישל הם נוצרים קתולים. השמרנות הדתית מקבלת עידוד מהשלטון. לדוגמה, קמפיין המלחמה באיידס של הממשלה כלל עלונים שמסבירים שהשיטה הטובה ביותר להימנע מאיידס היא לא לקיים יחסי מין לפני הנישואין.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבירה ויקטוריה ישנם מספר מוזיאונים בוטניים. בצד השני של מאהה יש מושבת אומנים (בעיקר אירופים ואמריקאים) שיוצרים ומציגים בה את יצירותיהם.

רוב התיירות מרוכזת מסביב לאי מאהה אך קיימים גם בתי מלון שקטים ומבודדים יותר באיים פרלין ולה-דיג. לתיירים מוצעים מסעות שיט לקבוצות איי האלמוגים של הארכיפלג.

מרבית התחבורה באיי סיישל מתנהלת באמצעות מעבורות. כלי רכב נוסעים בצד שמאל של הכבישים.^[5]

המטבח המקומי הקריאולי כולל בעיקר דגים ופירות ים בבישול פיקנטי.

באי מאהה קיים שדה תעופה בינלאומי. מספר חברות אירופיות וישראליות מקיימות טיסות סדירות לאי כמו גם חברת התעופה המקומית, “אייר סיישל“.